חזרתי מהעבודה, השעה הייתה בערך 8. נכנסתי להתקלח,שיצאתי התחלתי להתלבש לבשתי שמלה לבנה צמודה מיני, נעליים שחרורות גבוהות, התאפרתי עם הרבה איפור עשיתי פן, ושמתי בושם. והייתי מוכנה.
פיניק צריך לבוא לאסוף אותי. נשארתי איתו עד עכשיו. אני בקושי מאמינה על עצמי. אבל היה לי כיף איתו, הכרתי את המשפחה שלו שהיו די נחמדים. הוא אהב לקנות לי דברים, ולקחת אותי למקומות. הוא אפילו רצה שנעבור לגור ביחד, אבל אני סירבתי. ידעתי שקונור לא יאהב את הרעיון, ידעתי שהוא עדיין מתגעגע לפיטה, ולא רציתי להקשות עליו.
הייתה דפיקה בדלת. הלכתי לפתוח.
שפיניק ראה אותי הוא נישק אותי.
"חכה לי אני הולכת להביא את התיק שלי" אמרתי בחיוך ועליתי למעלה.
אחרי שירדתי. הייתה עוד דפיקה.
פתחתי את הדלת.
הייתי בהלם, הוא היה לבוש בחליפה שחורה, ראיתי מתחת לז'קט שלו אקדח, היו סביבו 5 שומרים.
זה היה פיטה, אחרי כל כך הרבה שנים הוא חזר.
"אמרתי לך שאני יחזור קטניס" היה לומבט כל כך חם ומלא געגועים הוא התקרב אליי ונישק אותי.
"עוף ממנה!" צעק עליו פיניק.
"מי אתה ?" שאל אותו, והפנה את מבטו אליו.
"אני חבר שלה! תעיף את עצמך ממנה!"
"טפלו בו!" הוא אמר לשומרים שלו, והם מייד עשו את זה.
והם לקחו אותו.
ואני הסתכלתי על פיטה.
"מי אתה ?" שאלתי אותו
"לא התגעגעת אליי?"
"אתה לא פיטה שאני מכירה"
"מכירה או לא, את שלי עכשיו!"
והתחלתי ממש לפחד.
קמתי יום למחרת, הוא היה עדיין ישן, לידי. יצאתי מהמיטה והלכתי לחדר של קונור.
"קונור , ילד שלי קום" אמרתי לו מנסה להעיר אותו.
"עוד כמה דקות אימא" אמר לי והמשיך לישון.
"לא עכשיו" והקמתי אותו מהמיטה.
"אנחנו חייבים ללכת עכשיו"
הרמתי אותו מהמיטה, והלכתי לכיוון הדלת. פתחתי את הדלת.
"לאן את חושבת שאת הולכת ? " שמעתי את קולו. הסתובבתי באיטיות. הוא כיוון אליי אקדח.
הסתכלתי בעיניו. מה קרה לו ? חשבתי לעצמי. במשך הזמן הזה מה קרה לו, הוא רוצה להרוג אותי ואת הבן שלנו ?
זה לא פיטה, לא רציתי להאמין שזה הוא, אחרי כל הזמן שעבר... זה מה שנהיה מימנו ?
הסתכלתי בעיניו יותר טוב, עיניו היו בצבע תכלת בהיר, זה לא העיניים של פיטה.
" הסתכלתי על פניו, הוא בהחלט היה נראה מפחיד. אבל הוא היה יפה. השיער שלו היה מלא עם פוני על הצד בצבע בלונד-חום. עיניו היו בצבע חום- דבש נוצצות. אבל תווי פניו היו מפחידות מאיימות אבל יפות."
נזכרתי ביום הראשון שפגשתי את פיטה, הפנים שלו, היו בדיוק כמו של האיש שעמד לפניי עם אקדח, אבל העיניים, אלה לא היו אותם עיניים, מי שזה לא יהיה , זה לא היה פיטה.
"תסגרי את הדלת" הוא אמר וטען את האקדח .
סגרתי באיטיות את הדלת, מסתכלת עליו בגועל.
"אם אני יראה שאת עוד פעם אחת מנסה לברוח, אני רוצח אותו מול העיניים שלך" והעביר את האקדח לכיוונו של קונור, שישן על בירכיי.
הוא הוריד את האקדח.
"עופי לי מהעיניים" אמר לי.
