"זה סיפור קצת הזוי, אבל אני חושב שאתה תוכל לעזור לי."
ראיתי את קונור מקרב את הספל אל פיו.
"קונור," אמרתי בקול חזק. "- אכלת מקודם בשר אתה לא יכול לשתות תה עם חלב." אמרתי בקול תקיף.
"אהה נכון" אמר והבין את המסר והוריד את הכוס.
סובבתי את פני לאיש המבוגר.
"לפני כמה חודשים אשתי נפטרה" התחלתי.
"אני מצטער לשמוע" אמר בקול רך.
"תודה. " אמרתי בקול רגוע. "- ואחרי כמה זמן החלטתי לפתוח את הקבר שלה. הגופה שהייתה בתוך הקבר לא הייתה הגופה של אשתי, אלה גופה אחרת." ועצרתי את דבריי.
הוא הסתכל עליי בעיניים מסוקרנות.
" תמשיך" אמר.
"הלכתי לבית חולים" המשכתי. " ואמרו לי שאשתי הייתה שם רק לניתוח כי היו לה כמה פצעים. שהיא לא מתה. ואחת האחיות הדפיסה לי את הדף הזה" והוצאתי את הדף מהכיס והגשתי אותו לאבא.
הוא שם את המשקפיים על אפו והחל לקרוא.
"מספרי הטלפון לא עובדים, וביקרתי בשתי הכתובות הראשונות. אתם הכתובת השלישית."
"ומה היה בשתי הכתובת הראשונות?" שאל מסוקרן.
"בכתובת הראשונה היה את האות ט' והמספר 6. בכתובת השנייה היה את האות ה' עם המספר 6. ואני רוצה לדעת מה האות והמספר הבאים, בגלל זה אני כאן."
הוא הניח בשתיקה את הדף על השולחן, קם ונעלם בין החדרים.
אחרי כמה דקות הוא חזר עם מעטפה חומה גדולה.
הוציא ממנה תמונה והשיט אותה לי.
"זאת אשתך ?" שאל בקול רך.
"כ...ן" אמרתי לא מצליח להוציא מילים מהפה.
זאת הייתה התמונה של קטניס כשהיא מחייכת, העיניים שלה בקרו,הלחיים שלה היו מתוחות, ושיניה היו נוצצות.
עברה לי צמרמורת חמה בכל הגוף.
ליטפתי את התמונה בקצות אצבעותיי.
הפכתי את התמונה, ומאחורה היה רשום את האותיות פ' ו-י' והמספר 11.
6.6.11 זה התאריך.
הסתכלתי שוב והיה מצויר סמיילי שבמקום עיניים מצויר לו איקסים.
לקח לי כמה שניות למה זה התכוון, ואחרי כמה שניות של מחשבה מאומצת הבנתי.
"זה התאריך שבו הם הולכים להרוג אותה." לחשתי בקול רועד. והשפלתי את ראשי.
אחרי כמה שניות הרמתי את ראשי שוב.
"מי הביא לך את זה ?"
"לפני חודשיים הגיעה לפה אישה, והיא נתנה לנו את המעטפה הזאת, היא אמרה שמישהו יבוא לקחת אותה. כמו שאתה בטח מבין אין לנו הרבה מבקרים. אז ניחשנו שזה אתה"
גייל יצא מאחד החדרים והושיט לי דף.
לקחתי את הדף מידו והסתכלתי בדמות שהייתה מצוירת שם באופן מושלם.
"זאת האישה" אמר בקול גבוה.
"זאת היא !" אמרתי. סוף-סוף ! לדעת בוודאות מי האישה שלקחה את קטניס.
"תודה רבה!באמת תודה רבה !" אמרתי והתכוונתי כל כך למה שאמרתי. "- קונור וונסה בואו"
שנינו יצאנו מפתח הבית והתחלנו לרוץ לאוטו.
"בהצלחה ילדים !" צעק האיש המבוגר וחייך.
השבתי לו תודה, אך אני לא יודע אם הוא שמע מה שאמרתי.
נכנסנו לאוטו והתחלנו לנוסע, נתתי את המעטפה לקונור.
"קונור מה היה הרחוב שבאמצע המשולש ?"
"זה לא רחוב זה ראשי תיבות." אמר.
"איזה ראשי תיבות ?"
