"היום,שאתה עושה בדיקת תאים, אתה לא שם לב שאני לא שם " אמרתי לו.
"אתה יודע מה זה אומר. " אמר בקול ערמומי.
והוצאתי עוד חבילה עבה של שטרות.
"בלילה, בדיוק כשיורד החושך, אתה מנתק את הארון חשמל, לדקה אחת."
"אני לא יכול לעשות את זה ! זה כבר נהיה מסוכן מידי."
"בטח שאתה יכול," אמרתי לו ושמתי בידו עוד כסף.
"בסדר אני יעשה את זה" אמר בחוסר ברירה. "- אבל יש לך 20 שניות עד שהגנראטור מתחיל לעבוד."
"אין בעיה." אמרתי לו.
החבאתי את האקדח בתוך הבגדים, והלכתי משם.
כשאמרו לכולם לחזור לתאים. אני נשארתי בחצר, והתחבאתי.
שהלילה ירד, פתאום כל החשמל נחבא, ידעתי שיש לי בדיוק 20 שניות לרוץ. רצתי לשערים החשמליים, חיכה לי שמה השוטר שהוא לשני הצדדים. השער היה פתוח והוא נתן לי לצאת.
זה לא היה כלול בתוכנית שלנו ? למה הוא עשה את זה.
שמעתי את קולו של פלוטארך הוונזבי, יוצא מכליו.
רצתי, רצתי יותר מהר מאשר חשבתי שאני יכול אי פעם לרוץ.
הבית שלה לא היה כל כך רחוק משם. אבל המרחק של ריצה זה היה נראה כמו נצח.
אבל לעצור מונית אליה היה מסוכן מידי.
שהגעתי לבית שלה, פתחתי את הדלת. על הספה ראיתי את הבוס שלי עלייה והיא הייתה ערומה לגמרי.
הלכתי אליו, העפתי אותו לריצפה וריתקתי אותו על השטיח.
"מה אתה חושב שאתה עושה ?"
"מה אתה עושה פה?" שאל אותי.
"זה בדיוק מה שהתכוונתי לשאול אותך"
והצמדתי לו את האקדח לראש.
"לא כדי לך לעשות את זה! ואתה יודע. ברגע שתהרוג אותי,כל כך הרבה יהיו אחרייך, והכול בגלל בחורה, משו שיעבור לך בעוד כמה ימים"
"אף אחד לא יהיה אחריי"
"אתה מתחמק אתה לא רוצה שאני יגיד לה מה עשית במשך שנתיים..."
ויריתי בו 2 כדורים בראש.
הלכתי לקטניס, היא לא הגיבה. היא שכבה על הספה, עם עיניים חצי עצומות.
היא הייתה מסוממת, מאוד מסוממת.
"קטניס,קטניס את שומעת אותי ?"
"פיטה... זה אתה ?" אמרה בקושי.
"קטניס..."
והיא הסתובבה לצד השני ועצמה את עיניה.
ליטפתי את ראשה.
"תשני קטניס תשני..."
והרמתי אותה, לקחתי אותה למיטה, וכיסיתי אותה.
בבוקר שלמחרת , קמתי והיא עדיין הייתה ישנה.
