"אבל... אני דואגת לך, אם הם יהרגו אותך ?"
"לא יקרה לי כלום, וגם אם כן, לא אכפת לי מה יקרה לי אני רוצה שאת תישארי בחיים"
"אבל כל הזמן הזה לא יכולת להתקשר אליי?"
"אני מצטער, את תוכלי לסלוח לי ?"
קפצתי עליו בנשיקה סוערת, מתקשה להתנתק ממנו, אפילו כדי לקחת אוויר.
"אימא" שמעתי את קונור קורא לי.
ניתקתי את הנשיקה שלי ושלו.
"רגע אני ילך לראות מה איתו"
הלכתי לחדר של קונור. ופיטה בא אחריי.
קונור חייך אל פיטה כשראה אותו.
הרמתי את קונור, ולקחתי אותו לסלון.
"קונור תגיד לו שלום" אמרתי
"שלום" אמר קונור בחיוך שהסתכל על פיטה.
פיטה היה יותר מדי המום, ולא הצליח לדבר. ועד שהוא הצליח להוציא מילה או שתיים הוא ישר ביקש להחזיק אותו אז נתתי לפיטה בפעם הראשונה אחרי הרבה חודשים להחזיק את הבן שלו. פיטה לא הפסיק לשחק איתו ולא עזב אותו לשניה!
הסתכלתי על שניהם, על פיטה שהיה המום ומאושר בו זמנית, ועל קונור שחייך ולא הפסיק לצחוק.
"אבא" אמר קונור והסתכל על פיטה.
"זה הפעם הראשונה שהוא אומר אבא" וחיבקתי את פיטה.
"זה הדבר הכי טוב שקרה לי" אמר פיטה ונישק אותי.
"סליחה?" אמרתי.
"את והוא זה הדברים הכי טובים שקרו לי." אמר צוחק.
לקחתי את קונור מפיטה.
"קונור צריך לישון" אמרתי לו.
"לא! אבא!" התנגד קונור.
השכבנו את קונור לישון. ואחרי שהוא נרדם חזרנו לסלון.
"אני אוהב אותך כל כך" ונישק אותי.
נשכבתי עליו ונישקתי אותו בחזרה.
ואז הפלאפון של פיטה צלצל.
"אל תענה" אמרתי והמשכתי לנשק אותו.
"אני חייב לענות זה חשוב."
התנתקתי ממנו.
"מה ?" הוא אמר למי שהוא דיבר איתו.
"אמרתי לך אני פורש"
"לכמה זמן ?"
"בסדר, אבל סכום כפול"
והוא ניתק
"אני חוזר לכלא." אמר בפנים נפולות.
"מה ? למה?"
"זה כסף, הרבה כסף"
"אבל, אתה תהיה רחוק ממני"
"תחזרי לעבוד שם"
"כמו פעם" וחייכתי את החיוך הכי מואלץ שלי.
"אנחנו הכרנו בכלא. מה נספר לקונור בעוד כמה שנים? שהכרנו בכלא?"
"אפשר לשנות לא חייב תמיד להגיד את האמת" והתקרבתי אליו ונישקתי אותו.
ואחרי 10 דקות, הייתה דפיקה על הדלת.
פיטה פתח.
"אתה עצור"
"כן אני יודע. יש לי את הזכות לשמור על זכות השתיקה כל מה שאני יגיד ישמש נגדי במשפט אני יכול לשכור עורך דין שיהיה נוכח איתי בזמן החקירה עם אני לא יכול לממן לעצמי עורך דין המדינה תממן לי, אני מכיר את זה בעל פה, רק אל תצעקו הבן שלי ישן"
"פיטה מאלרק, אל תשחק משחקים, תמיד ידעתי שתחזור להיות בפנים"
"ברור שאני יחזור אני התגעגעתי לשם" אמר מתלוצץ.
השוטר הוציא אזיקים.
"רגע אני כבר בא."
והוא הלך לחדר של קונור,ואחרי כמה דקות חזר.
"את חוזרת להיות איתי?"
"אני לא יכולה בלעדייך"
ונישקתי אותו.והוא אותי.
"פיטה מאלרק !" אמר השוטר.
"אני בא" הוא נתן לי עוד נשיקה. והלך איתם.
למחרת בבוקר קמתי מוקדם ארגנתי את קונור ולקחתי אותו למשפחתון.
והלכתי לכלא, כמובן שהמפקד שם החזיר אותי מהר לעבודה.
ושוב חזרתי להיות הרופאה של האסירים והפסיכולוגית שלהם מסדרת להם חופשות ויחס מועדף.
פיטה היה בתא נפרד.
הלכתי אליו מהר.
השוטר פתח לי את התא שלו, ואני קפצתי עליו בחיבוק.
"התגעגעתי אלייך!" אמר לי.
"גם אני!"
"מה עם קונור?"
"הוא בסדר, הוא במשפחתון עכשיו"
"ואת עכשיו איתי לכל היום"
"לא לכל היום, יש לי עוד אסירים לטפל בהם" אמרתי מחייכת אבל בכל הזדמנות שתהיה לי אני אהיה פה איתך
