הגעתי לשם, התיישבנו על הבר, והזמנו לשתות.
"זה הזמן להתחיל עם בנים" שמעתי את ויירס אמרת לי.
"אני חושבת שאני אשאיר להם להתחיל איתי." אמרתי צוחקת.
והיא הלכה לקבוצה של בנים ואני נשארתי על הבר עם אנני .
אחרי 10 דקות מישהו התיישב לידי בבר.
"אין לי כוח לזה" לחשתי לאנני.
"נו תזרמי" לחשה לי בחזרה.
הוא התחיל לדבר איתי, אני בקושי זוכרת מה הוא אמר לי... עניתי לו תשובות כאלה יבשות וניסיתי להעיף אותו. אבל הוא היה ממש עקשן.
בשעה 3 אנובוריה התקשרה אליי, ואמרה לי שקונור לא נרגע ושהיא חייבת שאני אחזור.
איזה מזל שהיא התקשרה.
"אני ממש צריכה ללכת"
"רוצה טרמפ שאל אותי ?"
"אמ לא אני יסתדר. אבל תודה... אמ.. תזכיר לי ?"
"פיניק" אמר לי .
"תצילי אותי" לחשתי לאנני שישבה לידי.
"מצטערת מתוקה אני מחוץ לעסק הזה" והיא הלכה.עכשיו באמת אין לי איך לחזור.
" שחושבים על זה אני כן יבוא איתך" וחייכתי אליו.
הלכנו לאוטו שלו. נתתי לו את הכתובת. ואחרי רבע שעה של נסיעה הוא חנה מול הבית שלי .
"תודה" אמרתי לו.
ויצאתי מאוטו.
"חכי" אמר לי.
"מה ?" אמרתי והסתובבתי.
"אפשר לקבל את המספר שלך ?"
"בטח " אמרתי עם חיוך מזויף.
נתתי לו את המספר שלי ונכנסתי מהר הביתה.
שילמתי לאנובוריה והיא הלכה.
הרמתי את קונור וחיבקתי אותו.
"למה אתה עושה בעיות?"
"לא עשיתי בעיות" הוא אמר לי בקול של מלאך. "- זו אשמתה." וחייך אליי.
"מה היא עשתה ?" שאלתי אותו משכיבה אותו במיטה.
"אני לא אוהב אותה." והרים את ידיו לחבק אותי. "- והתגעגעתי אלייך."
חיבקתי אותו בחזרה חיבוק ארוך.
"גם אני התגעגעתי אלייך ילד שלי," אמרה לו בשקט.
יום למחרת קמתי בשבע בבוקר והתחלתי להתארגן לעבודה.
בשמונה הלכתי להעיר את קונור. ואז צלצל לי הפלאפון. מספר לא מזוהה.
עניתי, כבר ניחשתי מי זה.
