המגע שלה צרם על גופי, והרגשתי את החרטה שלי על מה שעשיתי, אני אוהב אותה כל כך למה וויתרתי ?
בקושי רב ניתקתי את עצמי ממנה, הסתובבתי ויצאתי.
'פיטה!' קראה לי, והסתובבתי אליה, והרגשתי שעיניי מלאות בכאב.
'מה קטניס ?' אמרתי בקול אוהב.
'אני.. חיכיתי לך.. קונור..... הוא.. שלך'
'יש לי ילד ? ממך ?'
'כן' היא הסתכלה בעיניי.
חייכתי אליה, את החיוך הכי מאושר בחיים שלי, התקרבתי אליה הרמתי אותה וסיבבתי אותה באוויר.
'את חיכית לי' והורדתי אותה. "
***
"על מה אתה חושב?" שאלה קטניס וחיבקה אותי.
"על היום שסיפרת שקונור הוא שלי." וליטפתי אותה.
"אהה, זה לא היום הזה שחזרת אחרי שלוש שנים של בילוי עם ה...זאת ?" אמרה וחייכה אליי.
"למה להיות רעה ?"
"אני לא רעה, אני רק אומרת את מה שקרה" היא המשיכה לחייך, ואז נישקה אותי.
קטניס ואני היינו ביחד במכונית ונסענו לכיוון הנמל, רומי הייתה ברכב אחר שנסע לפנינו והיינו איתה בקשר טלפוני.
"אני עוד 10 דקות שם, תעצור כמה מטרים מאיפה שהוא צריך לקחת אותו."
"ונסה אם את גם סוכנת כפולה אני נשבע לך שאני מוצא את האח שלך ורוצח אותו"
"אין לי אח" אמרה ונסה בקול מובלבל. "- אני בת יחידה. אני שיקרתי לך כדי שלא תירה בי וזה היה הרעיון הראשון שעלה לי לראש."
"אז לא את אח שלך" אמרתי חסר סבלנות. " אני בטוח שיש לך בני משפחה שלא יהיה לי קשה למצוא."
"תירגע אני לא סוכנת כפולה, אני נאמנה" אמרה והבנתי את המשמעות הכפולה של דבריה, וכך גם קטניס.
קטניס חטפה את הטלפון מידי.
"תתרחקי מבעלי, או שאני נשבעת לך שאת תצערי על זה , אל תתעסקי לא איתי ולא עם המשפחה שלי !" אמרה בקול חזק ברור וכועס. "- זונה" וסגרה את השיחה.
חייכתי לעצמי, חיוך קטן ולא הסתרתי אותו ממנה.
"את מקנאה" אמרתי לה בחיוך.
"אני לא מקנאה, היא פשוט בחורה מעצבנת"
"את כן מקנאה, ואני יודע שהיא מעצבנת, אני הכרתי אותה לפנייך"
