עד סוף השבוע את כבר לא שם. את איתי"הבטיח.
שנינו הסתכלנו אחד לשנייה בעיניים לעוד כמה שניות, והתנשקנו.
יום למחרת קמתי, 3 ימים עד סוף השבוע, הלוואי שהוא יצליח להוציא אותנו מפה.
קמתי מהמיטה באיטיות והלכתי לאמבטיה.
עשיתי את כל הארגונים של הבוקר ואז ירדתי לחדר של קונור,המלאך שלי עדיין ישן.
נתתי לו נשיקה קטנה במצח סידרתי לו את השמיכה והלכתי.
חזרתי לחדר שלי, וראיתי על הרצפה פתק ואת אחד המשרתים מסתובב והולך, הרמתי את הפתק מהרצפה.
"מחר, בערב תארגני את קונור,אוהב אותך פיטה." הייתי פשוט מאושרת.
יום למחרת בערב, ארגנתי את קונור, כמו שפיטה אמר לי.
"לאן אנחנו הולכים אימא ?" שאל אותי.
"אנחנו הולכים לאבא" וחייכתי אליו.
"אבא ! אבא ! אבא !" והוא התחיל לקפוץ מאושר.
"ששש! קונור אסור שישמעו אותנו" וחיבקתי אותו.
בערך בשעה 9 בערב ירדתי למטה עם קונור.
לא ידעתי מה אני אמורה לעשות, אולי לחכות לו בחוץ, אבל לא היה לי שום סיכוי לצאת מהבית, ג'וש היה שם.
"אתם הולכים לאן שהוא?" אמר לי.
"לא, אנחנו רק ירדנו קצת למטה."
התקדמתי עוד כמה צעדים לכיוון הספה בסלון, והדלת נפרצה בתנופה חזקה.
בערך 20 אנשים נכנסנו, ג'וש לא הבין מה קורה, ואז פיטה תפס אותו סביב הצוואר וכיוון אקדח לראשו.
"יש לך כמה מילים אחרונות תאום ?" ופיטה חייך.
"אתה בחיים אל תצא מזה!"
"אתה מאוד טועה, ברגע שאני יורה בך, אני תופס את המקום שלך!"
וג'וש שתק לא היה לו מה לענות.
פיטה טען את האקדח, וג'וש התכופף בתנועה מהירה ודחף את פיטה בחוזקה על הרצפה, וכיוון את האקדח על קונור, ולחץ על ההדק. פיטה קם מהר מהרצפה לפני שהכדור פגע בקונור העיף את קונור מטווח הכדור, ואחרי כמה שניות פיטה שכב על הרצפה מדמם.
באותו רגע, פיטה ראה אקדח שהיה על הרצפה, וירה בג'וש 3 כדורים ואז האקדח נפל מידו והוא סבב את ראשו לצד השני ועצם את עיניו.
רצתי מהר לפיטה, ישבתי לידו.
"אתה תהיה בסדר." לחשתי לו והחזקתי את ידו.
כמה אנשים לקחו אותו למעלה , לאחת המיטות.
הוא שכב שם,הביאו לי את כל הציוד שאני צריכה כדי להציל אותו.
יש לי שלוש שעות לנסות להוציא את הכדור שהיה עמוק בתוך הרגל, ואם לא הוא ימות.
שעה לאחר מכן הכדור היה בחוץ, והיה נשאר לי רק לתפור את הפצע, ואז פיטה התחיל להתעורר.
עיניו היו פקוחות,והוא הסתכל עליי.
"איפה אני?" שאל ובחן את המקום.
"אתה לא זוכר מה קרה?" שאלתי אותו וליטפתי את ראשו.
"בערך, הדבר האחרון שאני זוכר זה שיריתי בו, מה קרה אחר כך?"
"למזלך הכדור פגע לך רק ברגל, ואתה בסדר עכשיו, גם קונור בסדר הוא ישן"
"ואת ? איך את מרגישה?" והוא החזיק את ידי.
"אני בסדר" וחייכת אליו. "- עכשיו תשכב אני צריכה לתפור את הפצע.
הוא הניח את ראשו על הכרית ועצם את עיניו.
והתחלתי לתפור את הפצע.
