הוא שתק לכמה שניות.
"ביי, ושלא תעז אפילו להתקרב אליי עוד פעם אחת"
והוא ייצא מהבית.
התיישבתי על הספה, נותנת לדמעות שהחזקתי כל כך הרבה זמן בתוכי לצאת אחת-אחת בלי שליטה...
למחרת בבוקר קמתי וארגנתי את קונור לבית-הספר, לאחר מכן הסעתי אותו לבית הספר וחזרתי הביתה.
לא היה לי כוח לכלום, צנחתי על הספה ועצמתי את עיני באיטיות מנסה להירגע.מה אני עושה עכשיו?
ואחרי כמה שניות הייתה דפיקה בדלת.
קמתי מהספה ופתחתי את הדלת. פיטה עמד שם עם המאכל שאני הכי אוהבת.
טרקתי לו את הדלת ונעלתי אותה.
"קטניס, נו תפתחי את הדלת"
"תעוף מפה עכשיו !" צעקתי עליו.
"נו פיטה את לא מבינה! אני אוהב אותך!"
"בשנייה שהבנתי שבגדת בי הפסקתי לאוהב אותך"
זה היה שקר גדול. אני לא יודעת מה אני בדיוק הרגשתי שהבנתי שהוא בגד בי. אם זה היה כעס, שנאה, אכזבה, קנאה, עצב
אני חושבת שזה היה הכול ביחד. אבל בעיקר קנאה. אני חושבת שאני קינאתי בה על זה שהוא העדיף אותה על פניי. וזה האמת קצת מעליב.
"את כן אוהבת אותי, נו תסלחי לי "
"לך מכאן פיטה"
"קטניס בבקשה תני לי כמה שניות להסביר לך"
פתחתי באיטיות את הדלת.
"מה את רוצה ?"
הוא עמד מולי והסתכל בעיניי.
התקרב אליי בעדינות,הניח את הקערה שהחזיק וחיקב אותי וניסה לנשק אותי.
העפתי אותו מעליי.
"לך לאהובה האחרת שלך, ותעזוב אותי בשקט !" צעקתי עליו, וטרקתי את הדלת.
"אני לא זז מפה עד שאת סולחת לי" הוא אמר לי.
"תישאר" צעקתי עליו. אך לא זזתי מהדלת.
חייכתי לעצמי חיוך קטן שנזכרתי בנשיקה הראשונה שלי עם פיטה. אבל אחרי כמה דקות.
"די!" אמרתי לעצמי בשקט. אני לא יכולה לחשוב עליו הוא מגעיל ובוגדני.
הרגשתי את המנעול קצת זז, זזתי טיפה מהדלת, ופיטה עמד שם.
"יש לי גם מפתח " וחצי חיוך הופיע על פניו.
הוא חיבק אותי.
"שלא תעיז לגעת בי !" והעפתי אותו מעליי בכוח חזק.
"מה אני צריך לעשות כדי שתסלחי לי ?"
"רק תעוף לי מהחיים"
"את לא באמת רוצה שאני יעוף לך מהחיים"
"אני מאוד רוצה"
הוא תפס את פניי חזק, וקירב אותי אליו ונישק אותי.
בזמן שהוא נישק אותי רצו לי בראש טענות בעד ונגד למה כן לעצור את הנשיקה ולמה לא.
"פיטה לא !" אמרתי והפסקתי את הנשיקה.
הוא הסתכל בעיניי במבט של כלבלב עצוב.
"אני מצטער,אני מאוד מצטער
