בימים שאחרי היה לי חופש מעבודה, טיילתי עם קונור, ודאגתי לו. הוא היה כל כך דומה לפיטה.
לא הצלחתי להוריד את הטבעת שלו מהאצבע. הרגשתי שאם אני יוריד אותה אז... הוא יעלם לי לגמרי. ואני לא רצתי אפילו לחשוב על זה. רציתי שהוא יהיה שלי לנצח.
למרות כל ההבטחות שאני הייתי מבטיחה לעצמי בלי שוב, האהבה שלי אליו הייתה בלתי נשלטת. רציתי שהוא יהיה שלי לנצח, אבל באותה מידה רציתי לשכוח אותו.
לנצח, כן בטח. עכשיו הוא בטח עם בחורה אחרת. הוא השאיר אותי עם ילד והלך.
ריחמתי על הבן הקטן שלי, הוא יצטרך לגדול בלי אבא.
אני חושבת על הזמן הקצר שאנחנו היינו ביחד. כמה אני הייתי מאהבת בו בכל כך מעט זמן.
טיפשה מושלמת, מתאהבת בגבר שהיית בשבילו סטוץ לכמה לילות.
הימים עברו, אחרי כמה זמן כבר חזרתי לעבודה. ורשמתי את קונור למשפחתון.
הוא היה כל כך יפה...
כשהוא היה בן שנה וחצי, כמעט שנתיים. באמצע הלילה, הייתה דפיקה בדלת.
קמתי באמצע הלילה קצת מפוחדת. לא ישנתי רק הייתי בסלון.
מי זה יכול להיות עכשיו. לא הסתכלתי בעינית , פשוט פתחתי את הדלת, והוא עמד שם. יפה כמו תמיד. אולי קצת מפחיד. התגעגעתי אליו כל כך.
כשהוא ראה אותי הוא חייך אליי, ואני לא חייכתי אליו. הסתכלתי עליו בפנים קרות.
וטרקתי לו את הדלת ונעלתי אותה. הוא לא וויתר, הוא דפק חזק בדלת.
"קטניס ! נו תני לי להיכנס!"
"עוף מפה !"
אבל הוא לא הלך. ושמעתי שקונור התעורר, אז פתחתי לו את הדלת.
"מה ?" אמרתי לו .
"אני מצטער" הוא אמר והשפיל את ראשו.
ואז ראיתי את קונור מתקדם אליי.
"אימא.. אני לא נרדם" והרמתי אותו.
"מי זה ?" שאל קונור והצביע על פיטה.
"פיטה תיכנס, אני תכף ידבר איתך"
הוא נכנס, ואני הלכתי והשכבתי את קונור במיטה שלו. וחיכיתי איתו עד שנרדם. ואז חזרתי לפיטה.
"המשכת האלה..." והסתכל עליי בעיניים עצובות.
התחמקתי ממבטו.
"אני מצטער שלא חזרתי, אבל אני חשבתי שאת מחכה, לי אבל את המשכת. וזה ממש רציני אם יש לך ילד, לא הייתי צריך לוותר עלייך"
החזרתי את מבטי אליו. עדיין שתקי. הוא התקרב אליי וחיבק אותי חיבוק חזק.
המגע שלו צרם על גופי, והרגשתי כמה אני אוהבת אותו...
הוא ניתק את החיבוק שלו מימני, והמשיך ללכת ויצא מהדלת.
"פיטה!" קראתי לו והוא הסתובב.
"מה קטניס?" אמר בפנים עצובות
"אני חיכיתי לך קונור הוא שלך" אמרתי מעט מגמגמת.
"יש לי ילד ? ממך ?"
"כן" והסתכלתי ישירות לעיניו.
הוא חייך אליי, היה לו דמעות בעיניים התקרב אליי והרים אותי וסיבב אותי באוויר.
"את חיכית לי" והוא הוריד אותי.
הוא הזיז את שערי מפניי, התקרב אליי ונישק אותי.
ניתקתי את הנשיקה שלנו.
"רגע פיטה" אמרתי לו, והוא לא חיכה הוא שוב תפס אותי ונישק אותי.
"פיטה!" וניתקתי אותו ממני וחייכתי.
"מה קטניס" הוא אמר מחייך מנסה לא לנשק אותי שוב.
"איפה היית?" שאלתי אותו.
"זה לא חשוב" אמר לי והמשיך לנשק אותי.
"זה כן חשוב" והורדתי אותו מעליי לגמרי.
"את תכעסי עליי"
"אני לא"
"טוב," אמר באנחה. " את זוכרת שאני אמרתי לך שאני אמרתי לבוסים שלי שאני רוצה לצאת מהכלא, ואז הם ביקשו ממני להיות מחסל שלהם, אז, אני לקחתי את העבודה הזאת"
"אתה מה ?!"
"אמרתי לך שתכעסי"
"אבל אתה אמרת לי שאתה לא תעשה את זה !"
"לא הייתה לי ברירה. הם איימו שהם יהרגו לי אותך !"
"אבל אתה לא יכול לצאת מהעולם הזה! ברגע שנכנסת אין שום דרך חזרה" והתחלתי לבכות.
"לא, לא קטניס אל תבכי" הוא התקרב אליי וחיבק אותי.
