קטניס" זה היה מוזר, בחיים שלי לא שמעתי את הקול הזה, ואף אחד פה בחיים לא קרה לי בשם שלי.
"מה ?" החזרתי לו, והסתובבתי.
הוא התקרב אליי.
"פיטה שלח אותי להוציא אותך מפה. הוא יתכנן את הבריחה מבחוץ, ואני יעזור מבפנים"
"איפה פיטה?!" כמעט צעקתי.
"ששש!" הוא השתיק אותי. "- הוא לא רחוק מפה, מנסה להוציא אותך מפה"
"אני רוצה לדבר איתו !"
"הם עוקבים אחריי השיחות, אני מצטער אבל זה לא אפשרי."
"אני חייבת לדבר איתו, אני כל כך מתגעגעת אליו"
"זה מסוכן, שתצאי מכאן יהיה לך את כל הזמן שבעולם לדבר איתו"
"אבל..."
"אני חייב ללכת" הוא חיבק אותי חיבוק קטן, והרגשתי שהוא מכניס לי משהו לכיס האחורי של מכנסי הג'ינס שלבשתי.
אני רוצה כבר לצאת מהמקום הזה.
אני מפחדת להישאר כאן...
השכבתי את קונור לישון, ואחרי שהוא נרדם ליטפתי את ראשו לכמה דקות, יצאתי מהחדר, וירדתי למטה.
הדלת נפתחה והוא נכנס.
הוא התקרב אליי.
"מה שלומך קטניס?" ונישק אותי, וליטף את גופי.
"אני בסדר" אמרתי עם חיוך מזויף, וניסיתי להוריד אותו ממני. "- אני עולה למעלה אני תכף חוזרת"
"טוב אהובתי." והוא שוב נישק אותי.
עליתי לאמבטיה וסגרתי את הדלת,הורדתי את הג'ינס שלי, ומשו נפל ממנו. זה היה פתק קטן.
לקחתי אותו :
"מחר ב-20:00 מול הקניון, אוהב אותך, פיטה"
