קטניס החזיקה את ידי.
דלת הבית נפתחה והכניסו אותי אליה.
השכיבו אותי על הספה בסלון. ושמעתי קול מיני מלמולים של כולם.
"אני יודעת מה לעשות, יש סיכוי להציל אותו." אמרה קטניס בקול לחוץ.
"אין סיכוי הוא חטף 3 כדורים והוא איבד המון דם. תני לו למות בשקט" אמר גייל.
"אני לא מוותרת, אני יכולה להציל אותו." צעקה ולא נשמעה הססנית אפילו מעט.
"אני אוהב אותך" לחשתי לקטניס בקול קטוע.
"אל תדבר" אמרה ודמעות נפלו מעיניה היפות. "- אל תדבר תנוח, עוד כמה דקות זה יעבור אני מבטיחה לך"
"אל תבכי" וניסיתי להרים את ידי כדי לנגב את דמעותיה, אך ידי לא זזה. "בבקשה אל תבכי אני לא אוהב שאת בוכה זה מחליש אותי. תחייכי" אמרתי לה. "- אני חייב לראות את החיוך שלך, אני חיכיתי כל כך הרבה זמן רק כדי לראות את החיוך היפה שלך"
היא חייכה אליי בעיניים עצובות.
"קחי" שמעתי את ונסה אומרת לה.
"זה הולך לכאוב קצת." אמרה לי.
"כאב זה מה שאני מרגיש כשאת לא לידי" אמרתי לה.
עיניי התחילו להיות יותר ויותר כבדות, והמאמץ שנדרש כדי להחזיק אותן פקוחות, הלך ונעשה יותר ויותר קשה. הייתי עייף, רציתי לשכב ולתת למוות לקחת אותי בשקט.
נזכרתי בקטניס האמיתית שאני רואה מולי עכשיו ובקטניס שהייתה ההזיה שלי. האמיתית הייתה יפה יותר. הרבה יותר יפה.
"תחזיקו אותו שלא יזוז" שמעתי את קטניס אומרת.
הרגשתי כמה ידיים מרתקות אותי לספה. ואז כאב חד וחזק שחתך את כל גופי.
רציתי לצעוק, אך קולי נדם. ניסיתי להזיז את ידי, אך הן נשארו במקומן.
כל חלק בגופי היה מרותק למקום בו היה. איבדתי שליטה על כל גופי.
ואז הכאב התחיל להרפות מעט. ואחרי כמה שניות הוא התחיל שוב חזק כואב וצורב.
מרותק לספה עם כמה ידיים מחזיקות אותי. בשביל מה הם צריכים להחזיק אותי גם ככה אני לא יכול לזוז.
הכאב שוב הרפה מעט, ואז התחיל שוב, כואב יותר מהקודמים לו, ואז הרגשתי איך ידיי זזות מעט, מנסות לגונן על גופי מהכאב הזה, שלא הפסיק.
עיניי נפקחו מעט, ואז נסגרו שוב, פקחתי אותם שוב, והעפעפיים שלי היו כבדות מדי כדי להישאר פקוחות.
פקחתי את עיניי באיטיות, הייתי על מיטה עם מצעים לבנים. כל גופי כאב, והרגשתי את התחבושות המלופפות סביב כל בטני.
ואז הרגשתי מישהי שוכבת לידי, היא הייתה צמודה אליי ואני חיבקתי אותה.
זאת הייתה קטניס.
הכאב נעלם, ואותו החליפה השמחה, האושר הטהור על כך שהיא פה איתי, היא לידי אני מחבק אותה.
ליטפתי את שערה בעדינות והצמדתי אותה אליי.
ואז היא פקחה את עיניה.
היא לא דיברה, היא רק חייכה אליי. היה לה את החיוך הכי יפה בעולם.
