!"זה לא משנה אם אתה אוהב אותה או לא! אתה לא מבין!? הקטע הוא שאתה בגדת בי, ועוד איתה "
"רק איתה... זאת הייתה היא" והשפיל את מבטו ולא היה לו את האומץ להסתכל בעיניי.
הייתי צריכה לקחת נשימה עמוקה כדי להירגע ולקלוט באיטיות את מה שהוא אמר לי. כל מילה בנפרד.
"לך אליה, אתה היית איתה מההתחלה."
" אבל אני לא רוצה ללכת אליה, גם לפני שהיינו ביחד, עוד כסתם היית הרופאה הכי יפה שפגשתי בכלא, אני אהבתי אותך, ושנאתי את עצמי בגלל זה. כי ידעתי שאת בחיים לא תרצי להיות עם מישהו כמוני, אבל את כן רצית ואת אפילו לא יודעת כמה מאושר אני כשאני איתך."
"אם אני אי פעם יסלח לך, אתה תצטרך לעבוד על זה קשה מאוד, כי אני לא אחת מהן ! אני לא סולחת בקלות פיטה, במיוחד על מה שאתה עשית, עכשיו תעזוב אותי ותן לי ללכת, אני לא רוצה להיות קרובה אלייך."
"את כן רוצה להיות קרובה אליי"אמר והעביר את ידו באיטיות על פני. כמו תמיד הרגשתי את גופי זקוק כל כך למגע שלו.
"אני נגעלת ממך"
"למה נגעלת ?"
"כי אני יודעת, שאתה חיבקת ככה גם את ג'והאנה, ושככה אתה גם ליטפת אותה."
הורדתי אותו ממני והתקדמתי לאמבטיה.
הוא תפס את ידי, והסתכל בעיניי.
"את באמת רוצה שאני אוותר ?"
'תגידי לא !' אמרתי לעצמי, אבל אני כזאת מטומטמת לפעמים.
"כן" אמרתי, ולקחתי נשימה עמוקה.
הוא לא אמר כלום. הוא פשוט עזב את ידי, התרחקתי ממני צעד אחד, הסתובב והלך.
יום למחרת קמתי מוקדם בבוקר, התקשרתי למנעולן. הוא בא בערך בצהריים והחליף את המנעול למנעול אלקטרוני. זאת אומרת שרק אני וקונור יכולים להיכנס לשם.
"מה זה קטניס ?" שאל אותי פיטה שירד מלמעלה פרוע וחמוד.
"זה מנעול חדש, כדי שאתה תצא לי מהחיים."
"אבל את יודעת שאני לא אצא לא מהחיים, חבל על המאמץ" והוא חיבק אותי מאחורה. "- וסליחה על אתמול, לא באמת חשבת שאני אוותר נכון ?"
"קיוויתי." אמרתי בקול קר והורדתי אותו ממני. "- בכול אופן, בשנייה שתצא מהבית אתה לא תוכל להיכנס שוב" התקדמתי למטבח והוא הלך אחרי.
"אני יודע שאת כל כך רוצה לסלוח לי, אבל מסיבה כל שהיא את לא נותנת לעצמך." אמר לי וחייך
"ממש לא"
"אה באמת ?"
הוא תפס אותי סביב המותניים סיבב אותי אליו, הוא חיבק אותי חזק בצורה שאני לא אוכל להשתחרר, הפנים שלו היו קרובים לשלי הרגשתי את הנשימות העדינות שלו על פניי,
"ועכשיו ? את מוכנה לתת לעצמך לסלוח לי?" והעביר את אצבעותיו על לחיי.
-שלוש שנים מאוחר יותר-
כניסה מפוארת, שביל לבן, חופה לבנה, שולחנות מסודרים, ליל כלולות מפואר.
אורחים מתחילים להגיע, הכלה מוכנה, החתן עומד עם מבט מבולבל, אולי מאושר אולי מהורהר, הדלתות נפתחות הכלה מגיעה, אביה מלווה אותה לחופה, ליום החשוב בחייה.
היא מגיעה לחופה, עומדת מול החתן מביטה בו בעיניים מלאות אושר.
"הרי את מקודשת לי, בטבעת זאת כדת משה וישראל..."
שובר את הכוס, ומתקרב לנשק את הכלה.
אחת האורחות קמה מהכיסא.
"פיטה אני אוהבת אותך !" צעקה
