"לכמה זמן אתה בפנים ?" שאלתי את פיטה יום אחרי.
" יש לי 4 מאסרי עולם, אני בחיים לא ייצא מכאן" אמר בייאוש.
"יהיה טוב" אמרתי בשקט.
"אני מאוד מקווה"
"אז, למה בעצם יש לך קעקוע על פרק כף היד?" שאלתי אותו מנסה להעביר נושא.
"זה רק חלק. יש לי גם על המותן."
"אימא, אתה לא נורמאלי. זה כואב."
"לא כל כך , מתרגלים לזה עם הזמן"
ואז אחד האסירים בא.
"איזה רופאה הביאו לנו." אמר נועץ מבטים בגופי "- רק בשביל שאת תטפלי בי אני מוכן להיות גוסס."והוא התקרב אליי וליטף את גופי.
"תוריד את הידיים שלך מימנה!" צעק עליו פיטה, תופש את ידו בחוזקה וזורק אותו מעליי.
"שלא תעז יותר בחיים שלך לגעת בה !" המשיך לצעוק אליו.
ושניהם התחילו לריב מכות.
"די די ! פיטה תפסיק!" אמרתי לו מנסה להפסיק את מה שהולך שם.
כל האסירים האחרים נאספו.
ואז הגיעו כמה שוטרים להפריד ביניהם.
"שנה אחת בונוס למאסר שלכם" אמר השוטר. "אדון מלארק, אתה הולך לצינוק!"
והם לקחו אותו.
ואני רצתי לפלוטארך הוונזבי, מפקד הכלא.
"כן גברת אוורדין ?"
"אדוני, פיטה מלארק זקוק לטיפול פסיכולוגי מיידי"
"זה יכול לחכות קצת, הוא בדיוק נכנס לצינוק."
"לא ! אסור לחכות עם זה. אם נחכה עם זה המצב יחמיר. אני דורשת לבקר אותו בצינוק לטיפול פסיכולוגי"
"אני מצטער גברת אוורדין, אבל זה יכול לחכות"
"לא אדוני, אתה הבאת אותי לכאן כדי לטפל בהם, והטיפול הזה חייב להיות מידי."
"או קי בסדר, אבל שעתיים ביום לא יותר מזה."
"תודה אדוני, אני מבקשת להתחיל מייד"
"יש לך אישור ממני"
אמר ואני יצאתי.
אחד השוטרים הדריך אותי לצינוק.
והוא נתן לי להכניס ולהיות עם פיטה.
"מה את עושה פה ?איך נתנו לך" שאל המום.
"אמרתי שאתה צריך הבחנה פסיכולוגית"
אני לא מאמינה, אני חושבת שאני באמת מתחילה לאהוב אותו.
" ואני באמת צריך" אמר מחייך אליי.
"אני לא יודעת. נבדוק." והחזרתי לו חיוך.
"אני לא חושב"
והייתה שתיקה של כמה דקות.
"מקודם, רציתי להגיד לך משהו. גם אני אמיצה ויש לי קעקוע."
" רק אחד ? איפה?"
"יש לי שניים, אחד מהם בגב."
"אני רוצה לראות" אמר לי.
" בסדר." אמרתי מחייכת.
הסתובבתי אליו עם הגב.
הרגשתי איך הוא מזיז את שערי בעדינות.
ומעלה את חולצתי עד הכתפיים.
"יפה, קטן כזה" אמר מעביר את ידו בעדינות על הקעקוע שלי.
"למה ציפית ?" אמרתי מחייכת. "- אני לא כמוך שאני אקעקע שתיים גדולים." ואהבתי את מגע ידו על עורי.
"איפה השני ?" אמר מסדר את חולצתי.
"אני לא יכולה להראות לך אותו?"
"למה?"
"כי הוא מעל לחזה"
"אז מה?"
" תשכח מזה."
"נו תני לי לראות."
"אבל פעם אחת קטנה"
"בסדר" אמר נועץ בי עיניים.
הרמתי באיטיות את החולצה שלי עד קצת מעל החזה.
"ואו" הוא אמר בוהה בי.
"ידעתי שזה מה שיהיה" אמרתי צוחקת ...
