הסתכלתי על פניו, הוא בהחלט היה נראה מפחיד. אבל הוא היה יפה. השיער שלו היה מלא עם פוני על הצד בצבע בלונד חום. עיניו היו בצבע חום- דבש נוצצות. תווי פניו היו מפחידות מאיימות אבל יפות. הוא היה עם חולצת טי-שרט ומכנס ארוך. ראיתי שהיו לו קצת שרירים וקעקוע בפרק כף היד בצורת עוגן.
"תירגע !" צעק עליו אחד השוטרים. "זאת הרופאה החדשה שלנו. היא תטפל בך"
וכל האחיות יצאו גם השוטרים. נשארנו רק אני והוא בחדר.
התיישבתי לידו.והרמתי בזהירות את ידו המדממת.
"זה קצת יכאב" אמרתי, תוך כדי שאני לוקחת צמר גפן וחומר חיטוי, ומתחילה לנקות לו את הדם. הוא לא עשה שום סימן שהוא מרגיש משהו. הוא רק בחן אותי בעיניו.
"מה את עושה פה ?" שאל אחרי כמה דקות.
"איפה זה פה?"
"בכלא, מה בחורה כמוך עושה בכלא ?"
"למה אני לא נראית אחת שתגיע לכלא?"
"ממש לא, את לא נראית שייכת לכאן בכלל"
קצת צחקתי וחייכתי אליו.
"אז ... איך קיבלת את זה בכלל ?" שאלתי אותו.
"אהה זה, אני רבתי, לא משו רציני."
"לא רציני ? יש לך נקע ביד איך זה יהיה לא רציני ?"
"אני לא מרגיש את זה בכלל "
הרמתי את ידו ועיקמתי לו אותה. הוא הראה שזה כואב לו לשנייה אחת, אבל אז כאילו לא הרגיש כלום.
"על מה אתה פה ?"
" אני מבין את לא מזהה אותי " אמר צוחק.
"אני אמורה לזהות?"
"זה ממש מעליב, הכתבים בחדשות עובדים כל כך קשה כדי להוציא סיפורים עליי, ובסוף את לא זוכרות אותי ? היי אני פיטה מלארק"
"לא יוצא לי לראות הרבה טלוויזיה, אתה יודע לימודים,עבודה."
"אני יושב על רצח, שמונה אנשים, יום אחרי יום. זו הייתה שרשרת הרציחות שלקח למשטרה די הרבה זמן לפענח אותה" ומבט מזלזל היה בעיניו. " אבל, נפל לי ריס על אחד הגופות, וכשניתחו אותה מצאו את הריס שלי, ועכשיו אני פה. "
החוורתי, שמונה אנשים ? ברצף. אני יושבת באותו חדר עם פסיכופט.
"מה קרה נבהלת? אני לא יעשה לך כלום."
והוא הוציא סיגריה.
הוצאתי לו אותה מהפה וזרקתי לרצפה.
"זה לא בריא, תפסיק עם זה"
"בסדר בסדר, דוקטור"
"אתה יכול לקרוא לי קטניס"
והוא שלח אליי חיוך יפה.
ואני החזרתי לו חיוך.
