קֶרֶן אוֹר שְׁבוּרָה

חלק 66

אדם:
אני שונא את ההרגשה הזו.
אני שונא את זה שלמרות שהגעגוע חירפן אותי נלחמתי בעצמי לא ליסוע אליה, כל הזמן הזה נאחזתי בזכרונות הטובים שלנו מנסה לשחרר אותה רק קצת ולא מצליח.
היא חרוטה לי בלב ובנפש כמו שאף אחד אחר לא הצליח מעולם.
הייתי מת לראות אותה ,מת להרגיש אותה ,מת לדעת מה היא עושה ומה קורה איתה ,ומת מפחד לראות כמה קשה לה בלעדיי וכמה פגעתי בה.
אתמול לא חזרתי הביתה והייתי עם אבא ותומר ,פשטנו על האחוזה של משפחת פיטרס .
נכנסתי לבית על הבוקר לבד כי הם נשארו שם לעוד לילה ,מסריח מדם ,אבל עדיין חושב עליה ,היא עדיין בתוכי בכל נשימה,לעזעזל כמו קללה מתוקה והרסנית.
יצאתי מהמקלחת ודבר לא הכין אותי לראות אותה מולי ,ככה בביתי ,שיערה השחור נפל לאחור ברישול והיא עמדה נשענת על הקיר ,גבה מופנה אליי אבל עדיין יכלתי לזהות אותה בשבריר שנייה בלבד, את חזותה ,את הדרך שבע נשענה על הקיר באותה הצורה שבה נאחזת בכל תקווה קטנה בחייה.
״שקד״ אמרתי בקול חלוש,היא שמעה אותי ונרעדה לרגע ואז קרסה ישר לתוך ידיי.
סחבתי אותה למיטה ,לא יכלתי להביט בה מבלי להנמס מיופיה שהתגעגעתי אליו כל כך.
אהבתי להביט בה ,יכלתי לעשות זאת שעות .
ליטפתי את פניה השבריריות ,את פניה החלקות והטהורות כל כך.
יכלתי להסתכל עליה במבט האוהב שלי שלא הביטה בי בחזרה.
כי שהיא ככה עם עיניה העצומות, אני יכול להביט בה כמו שרציתי להביט בה באותו היום ששיקרתי לה שזה נגמר, אני יכול להביט בה כמו שאני רוצה כל חיי ,אני לא צריך דבר אחר מלבדה.

עיניה נפתחו ועיניי התקררו.
כי אסור לה לדעת ,אסור לי להראות לה את האמת .
אני מת מפחד ממה שאבא שלי עלול לעשות לה ,ואני לא בן אדם שמפחד וזה פאקינג הרגשה מזדיינת.
אני בחיים לא פחדתי ,לא הייתה לי חולשה ,הייתי מסתכל לפחד בעיניים וצוחק ,אבל עכשיו יש לי פחד ויש לי חולשה .
כי היא שלי ,היא האישה שלי וכל דבר שקשור אליה מטלטל אותי.
אני לא אתן לה להפגע . לא בגלל האנוכיות שלי שרק רוצה לאהוב אותה .
אני תמיד הייתי אנוכי איתה ,אבל אסור לי .
אסור לי להביט בה כמו שאני רוצה .
אסור לי לגעת בה כמו שאני רוצה.
ואסור לי שהיא תהיה שלי .
לא נועדנו להיות ביחד אחרי הכל ,אבל אני לא יכול לחשוב על משהי אחרת בראשי ,אני לא יכול לחשוב על מצב שבו לא אראה אותה שוב ,כי אני פאקינג אשתגע .
היא השפיות שלי ,היא התרופה שלי ,היא הרצון שלי להשתנות ולהיות טוב עבורה ,היא מה שגורם לי להרגיש חי בעולם המחורבן הזה.
אז איך אני יכול להלחם במבט הזה שלי ,שרק רוצה להביט בה כאילו היא הדבר הכי יקר שראיתי בחיי.
במקום זאת אני חייב להביט בה בקור ,כאילו היא מעולם לא הייתה שלי.
כאילו מעולם לא אהבתי אותה .
ואני באמת לא מסוגל . אני בטוח שחקן גרוע אין סיכוי שהיא מאמינה לי.
זה לא אפשרי לי להביט בה באדישות .
אני אדיש להכל חוץ מאליה.

״מה את עושה פה?״ אמרתי את הדבר האחרון שעניין אותי ,
כי פאקינג לא אכפת לי כל עוד היא פה .