° נקודת מבט אור °
חודש וחצי עבר , החודש וחצי הכי מייסר בחיי .
החודש וחצי הזה בלי אביגיל עבר כל כך לאט , הכל נהיה כל כך מתיש ומייסר
השגרה הזאת , אני כבר מרגיש שאני נבלע לתוכה
מאיה נכנסה לחודש רביעי ,
לא פספסתי בדיקה אחת מאז , הלכתי איתה לכולן . לפני שבועיים גילינו שיש לנו בת
הסתכלתי עליה מהאולטרסאונד , היא קטנה כל כך . לא ייאמן שבעוד חמישה חודשים אני אזכה לראות אותה ולהחזיק אותה
מאיה נהפכה לאנושית הרבה יותר , זה כל כך מוזר לומר את זה . כי הרי זו מאיה , אבל ההריון הזה שינה אותה .
כאילו היא התבגרה
אמא שלי מעולם לא אהבה את מאיה , וכשסיפרתי לה על ההריון לקח לה זמן לעכל . היא בעיקר חשבה על אביגיל בכל הזמן הזה
אבל לאט לאט היא עיכלה הכל , היא אמנם לא חובבת גדולה של מאיה , אבל היא מסתדרת איתה כמה שאפשר בשבילי
אני ומאיה לא ביחד , גם מעולם לא נהיה .
התקרבנו מאוד , אנחנו נמצאים אחד אצל השנייה המון , למדנו איך להסתדר .
טוב , זה לא שיש לנו ברירה - יש לנו ילדה משותפת אחרי הכל .
למען האמת בכל הזמן האחרון אנחנו מדברים המון על אביגיל . היא כל הזמן מזכירה לי כמה דפוק יצאתי כשנתתי לה ללכת כשהיא ביקשה ממני להשאר ואמרה שהיא תעזור לי בכל מה שהיא תוכל
היא צודקת , אני באמת דפוק .
אבל אני יודע שלתת לה להשאר יגרום לה לסבל , ואני לא מוכן שהיא תסבול עוד ; זה שורט לי את הלב
אני מתגעגע אליה , בכל נשימה מזוינת שלי אני מתגעגע אליה
מעולם לא אהבתי ככה , מעולם לא הרגשתי כל כך חסר אונים
אני נמצא בבית שלהם , עם ירין ועם כולם , אני רואה אותה ; היא מחייכת אליי , מדי פעם שואלת אותי איך מאיה
אני מתייסר עם עצמי כל פעם מחדש אם לשתף אותה בכל מה שעובר עליי , אם לענות לה על השאלות שהיא שואלת רק כדי להראות לי שהיא בסדר ושמחה בשבילי
מה שההפך הגמור
יום אחד ראיתי אותה בוכה , רציתי רק לגשת אליה , לחבק אותה ולנשק אותה ולומר לה שאני אוהב אותה
אבל ירין עצר בעדי , וסתיו שהייתה איתה סימנה לי שהכל בסדר
הלב שלי התכווץ
איך הגענו לזה ? איך האהבה הביאה אותנו למצב הזה ?
איך הכל עוד פעם נהרס ?
