״אור!״ צעקתי ״אור תענה לי״ ייבבתי בבכי מנערת אותו ומנסה להקים אותו. ״אור בבקשה״ לחשתי מניחה את ראשי על החזה שלו ״תקום בשבילי״ אמרתי
״למה?״ שאלתי מסתובבת לירין בעודי נשארת על הרצפה ליד אור בעיניים נפוחות מבכי וממשיכה לבכות ״למה עשית את זה?״ שאלתי ״הוא לא״ שחר אמר ״מה?״ שאלתי ״אני החלקתי מהמים שהיו בכוס שירין שבר והכוס שהחזקתי נשברה על הראש שלו. אף אחד לא עשה את זה בכוונה זו הייתה תאונה״ הוא הסביר.
הוא היה מת שאני אאמין לשיט הזה
״אור תקום!״ צעקתי ממשיכה לבכות כמו ילדה קטנה שלא קיבלה את מה שהיא רוצה. ״תזמינו אמבולנס כבר!״ צעקתי והם יצאו מהשוק שנכנסו אליו והתקשרו להזמין אמבולנס. ״אור אל תלך לי״ לחשתי מלטפת את שיערו הבהיר שהוכתם מהדם ומניחה נשיקה על המצח שלו. ״אור תקום כבר לעזאזל איתך״ צעקתי.
״ליבי תקחי אותה״ ירין אמר לליבי ״לא!״ צעקתי ״אבי זה לטובתך״ ירין אמר ״אתה לא תגיד לי מה לטובתי ומה לא״ צעקתי עליו מייבבת מבכי. ״אבי בואי״ ליבי התכופפה והרימה אותי מהרצפה ליד אור ״ליבי תעזבי אותי!״ צעקתי עליה מנסה להשתחרר מהאחיזה ״בואי״ היא אמרה ומשכה אותי למטבח. ״ליבי תעזבי אותי!״ צעקתי ״אני רוצה להיות לידו״ אמרתי ושמעתי את סירנת האמבולנס מלמטה.
״אני רוצה לנסוע איתו״ אמרתי יוצאת מהמטבח במהירות.
״אני נוסעת איתו״ אמרתי והבחנתי בפרמדריקים מרימים את אור על האלונקה. הלב שלי שבור. אם יקרה לו משהו אני לא חושבת שאני אוכל להתאהב שוב, ובטח שלא בצורה שהתאהבתי בו.
״את ממש לא נוסעת איתו״ ירין קבע ״את נשארת בבית״ גיא אמר ״אני לא נשארת בבית אני נוסעת איתו״ אמרתי מנגבת את הדמעות ״אבי את נשארת״ הוא אמר ״ביי ירין״ אמרתי יוצאת מהבית ביחד עם הפרמדריקים שומעת את ירין בועט באחת הכורסאות ומקלל.
״אתה לא יכול ללכת לי״ לחשתי מחזיקה את ידו של אור והדמעות ממשיכות לרדת לי. ״לא עכשיו״ הוספתי מחזקת את האחיזה שלי, מפחדת שאם אני ארפה ממנו או אעזוב הוא יילך לי ולא ישוב אליי יותר.
״את לא יכולה להכנס, תשבי פה״ האחות אמרה והותירה אותי לבכות למוות על אחד הכסאות בזמן שהרופאים הכניסו את אור לטיפול נמרץ.
אני מתפללת בתוך תוכי שהוא יהיה בסדר, שהוא לא יילך לי.
״אבי״ ירין התקדם אליי בריצה ביחד עם השאר וליבי אחרונה ביחד עם הבנות. ״אל תיגע בי״ אמרתי כשהוא התיישב לידי ורכן במטרה לחבק אותי. ״אבי זה לא אני״ הוא אמר ״עם כמה שהייתי עצבני, זה לא הייתי אני״ הוא הוסיף ״אתה באמת מצפה שאני אאמין לבולשיט הזה?״ שאלתי ממשיכה לבכות ״אל תבכי״ הוא אמר מוחה את דמעותיי ״אל תיגע בי״ אמרתי מורידה את ידו מפניי ״זו הייתה תאונה״ הוא אמר ״מעניין לי אתה יודע את מה״ אמרתי ״אבי את לא תדברי אליי ככה״ הוא אמר ״אחרי מה שעשית אתה באמת מטיף לי על הדיבור שלי?״ שאלתי טיפה המומה ״די אבי בואי״ מיקה אמרה מושכת אותי מירין ״אתה מחוק אצלי״ אמרתי ״מחוק״ הדגשתי בשנית והבנות משכו אותי משם, מותירות את הבנים לעמוד שם בחוסר ידיעה מה לעשות.
