It's You

•פרק 6- סערת רגשות•

״את בסדר?״ ליבי שאלה מניחה את ידה על כתפיי ומנסה לנחם אותי ״מי סיפר לך?״ שאלתי מתעלמת לגמרי מהשאלה ששאלה. ״אופיר סיפר לדור ובאותו הרגע דור סיפר לי״ היא הסבירה ״איך דור הגיב?״ שאלתי ״פוצץ אותו מכות בעיקר״ היא אמרה גורמת לי לגחח.

״אני מצטערת שפוצצתי הכל. הייתי כל כך עצבנית ונסערת שלא סיפרת לי ועוד יותר עצבנית על אופיר הזין הזה שפשוט לא חשבתי על ההשלכות.״ היא אמרה ״זה בסדר, זו אשמתי בתכלס. אני ניסיתי להתחמק מלספר לירין את האמת כבר במשך כמעט חודש, כנראה שמישהו שם למעלה החליט שהאמת צריכה לצאת לאור״ אמרתי ״או שהעולם פשוט מחזיר לי על כל השקרים שסיפרתי לירין במשך החודש הזה כשהוא שאל על השריטה במצח שלי״ הוספתי גורמת לה לגחח במעט.

״אני רוצה לרדת למטה״ אמרתי מנגבת את הדמעות הבודדות שנותרו על פניי. ״את לא יכולה אבל״ היא אמרה. ״תשמעי מה הולך שם למטה״ היא הוסיפה והשתתקנו, שומעות את כל הקללות, הצרחות, והזכוכיות שנשברות מלמטה. אני לא מאמינה שהמצב הדרדר ככה בתוך שניות.

״רק להציץ״ אמרתי קמה מהמיטה לפני שליבי תספיק לעצור אותי ופתחתי את הדלת מתגנבת החוצה ורואה דרך גרם המדרגות את אור וירין רבים מכות ומקללים אחד את השני בעוד שאר הבנים מנסים להפריד את כל מה שהולך שם.

״אתה חתיכת בן של זונה! ניסו לאנוס את אחותי ואתה לא עשית עם זה כלום. עוד חשבתי שאתה חבר״ ירין צעק בארס על אור ״אני הגנתי עליה, כיבדתי אותה״ אור אמר בשקט. איך תמיד אחרי הכל הוא יכול להיות כזה אדיש למצב ?

לעזאזל איתי למה אני חייבת להרוס כל דבר?
הכל בגללי. פאקינג בגללי. אני הסיבה למכות המפגרות האלה, אני יכולתי למנוע את זה אם רק הייתי מקשיבה לעצה של אור ומספרת לירין כבר מהתחלה. לא הייתי מוציאה את אור שקרן ואופיר כבר מזמן היה משלם על מה שהוא עשה.

אני שונאת את עצמי.

אם יקרה משהו לאור אני לא אוכל להמשיך לחיות עם עצמי.
אני מאוהבת בו חודש, רק חודש מסכן. והוא כבר גורם לי להרגיש מה שאף אחד בחיים לא גרם לי להרגיש גם לא בתקופת זמן של שנה.
רק חבל שלעולם לא נהיה ביחד, חבל שזה לעולם לא יעבוד בנינו.
חבל שיש כל כך הרבה מכשולים באמצע שמונעים מאיתנו להיות ביחד.
והשני מכשולים המרכזיים הם, ירין אח שלי. והחברה שלו, שאני אפילו לא יודעת את שמה וגם לא להוטה לדעת.

״מרוצה?״ ליבי שאלה כשנכנסתי בחזרה לחדר וטרקתי את הדלת אחריי. ״אף אחד לא מצליח להפריד בניהם״ אמרתי מחזיקה את הדמעות בפנים, לפחות מנסה. ״הם רבים מכות וזו אשמתי, אני יכולתי למנוע את זה אם רק הייתי מקשיבה לאור עוד בהתחלה״ אמרתי מתיישבת על המיטה בייאוש ומניחה את ידיי על הפנים מנסה לשכוח את כל מה שקרה כאן בכמה דקות האחרונות.