עוד יום ועוד יום ועוד יום.
וכבר עברו להם כמעט שלושה חודשים שלמים ונשאר לי רק עוד חודש עד שאני מסיימת את הלימודים, לפחות עד שחוזרים מהחופש הגדול.
אני לא אוכלת, אני לא שותה, אני לא מדברת עם אף אחד.
היחידות שדיברתי איתן היו אמא שלי, נינה אמא של אור, והחברות שלי.
עם ירין בקושי דיברתי מאז, הוא כל כך מנסה, אבל כל פעם שאני מסתכלת עליו אני חושבת על אותו הרגע שהוא אמר לי שזה הסוף ביני לבין אור וגרם לי לכאב לב הכי גדול שהיה לי.
אף אחד לא יכול לתאר לעצמו מה עברתי, ואני עדיין עוברת.
הקשר בין אור וירין התנתק, לעזאזל עם זה.
ידעתי ואני כמו מפגרת נכנסתי לזה, אבל אני לא מתחרטת, או שאולי קצת, בכל זאת.. הם החברים הכי טובים, או לפחות היו, זין עם זה.
לא ראיתי את אור כבר חודשיים, כל כך כל כך קשה לי עם המציאות הזאת.
אני כל כך מתגעגעת אליו אינעל העולם.
אני בוכה כל לילה, אשכרה כל לילה אני מוציאה את כל מה שאני אוגרת בפנים במשך כל היום.
החיים שלי בכל הכמעט שלושה חודשים האלה נהפכו לסיוט שאף אחד לא רוצה להיות בו, או לחלום עליו.
אני כל הזמן מתייסרת עם עצמי אם כדאי לי לשלוח לו הודעה, אבל אני יודעת שאני לא יכולה לעזאזל.
לא מאמינה איך עד שכל הדברים הסתדרו בחיים שלי, הם נהפכו להיות כל כך ריקים וחסרי משמעות.
״אביגיל? את איתי?״ מיקה נקשה באצבעותיה וגרמה לי לצאת מהבהייה בקיר ומהמחשבות ששקעתי בהן.
״מה? כן כן״ אמרתי ״אז מה אמרתי עכשיו?״ היא שאלה ״לא זוכרת..״ נאנחתי מרגישה טיפה אשמה ״אוף נו את לא איתי״ היא אמרה ״מה אני אעשה אני מצטערת חשבתי על אור..״ אמרתי מורידה את מבטי ״די אבי את חייבת להפסיק לחשוב עליו״ היא אמרה ״את אומרת את זה כאילו זה קל״ אמרתי ״לא אמרתי שזה יהיה קל אבל את חייבת לצאת מהדיכאון הזה״ היא אמרה
״בקיצור, היום המסיבה וחסר לך שאת לא באה״ היא אמרה מזהירה אותי.
יש היום מסיבה גדולה מגילאי 16 ומעלה באחד המועדונים שבאזור ואומרים שכל בן אדם אפשרי מהעיר ומהסביבה יהיה שם.
מיקה לא הפסיקה לדבר על המסיבה הזאת במשך חודש שלם ומרוב שכל כך לא מרוכזת בכל מה שקורה בכל תקופת הזמן הזאת, אמרתי לה מלפני כמה זמן באחת הפעמים שהיא דיברה על המסיבה הזאת שאני אבוא כשהיא שאלה אותי אם אני רוצה או יכולה.
אני כל כך מטומטמת. אין לי שום חשק למסיבות בכלל אבל ידעתי שהבנות ומיקה יתאכזבו ממני אם אני לא אלך איתן, כך שאני לא יכולה לבטל להן עכשיו. הן כל כך הרבה זמן כבר תיכננו על המסיבה הזאת ורצו שנחגוג שם ארבעתינו אבל אני לא במצב רוח של לחגוג עכשיו, כל מה שאני רוצה זה להיות מתחת לשמיכה על גלידה וסרט עצוב שיגרום לי לבכות את חיי.
כן, כאילו אני לא בוכה את חיי במשך כל לילה.
