״בזהירות אביגיל .״ אמא שלי אומרת כשאני עולה במדרגות לחדר שלי . סוף סוף מציאות מוכרת , סוף סוף דבר שהוא שלי , אזור הנוחות שלי .
המקום שלי
״אמא אני בסדר .״ אמרתי , קולי צרוד וידיי חבושות היטב , כל כמה שעות היו באים להחליף לי תחבושות ועכשיו זה התפקיד של אמא שלי להחליף לי אותן .
והתפקיד שלי לשמור שאותן צלקות ישארו צלקות מבלי שיתווספו אליהן עוד כמה
״אני רוצה שתקשיבי לי לרגע מבלי לקטוע אותי בסדר ?״ אמא שלי אמרה כשהתיישבה לידי על המיטה , הנהנתי וחיכיתי שתתחיל לדבר .
״אני אמא שלך , התפקיד הראשון שלי לפני הכל זה לשמור עלייך ולהגן עלייך . גם כשתהיי בגיל 60 את תמיד תהיי הבת הקטנה שלי . ובתור אמא שלך , את יודעת כמה שאני אוהבת את אור ; אבל אביגיל את לא יכולה לחזור אליו .״ היא אמרה , הרגשתי את דמעותיי מתחילות לבצבץ כשהיא העלתה את שמו .
אני עדיין אוהבת אותו
וזה כל כך דפוק
״לפחות לא בזמן הקרוב . את צריכה לתת לעצמך להרגע , הנפש שלך צריכה מנוחה מהכל . אני כמובן אהיה מאחורייך בכל החלטה שתקחי . אבל אני לא אעמוד בזה אם מצב כזה יקרה שוב . אני לא אוהבת לראות אותך ככה , אני יודעת שאת אוהבת אותו .
אני גם רואה את זה , וגם הוא אוהב אותך , גם אם זה לא נראה ככה לפעמים . הוא עושה טעויות כמו כל גבר טיפוסי , ואמנם אצלו הטעויות נראות חמורות יותר , אבל מדי פעם ככה זה . אבל בבקשה אביגולי , אל תכניסי את עצמך לכל זה שוב . לפחות לא בזמן הקרוב .״ היא אמרה
והיא צודקת . אני לא יכולה להכנס לזה שוב , זה רק יחמיר את המצב שלי , והוא גם ככה לא מזהיר . אני צריכה לתת לעצמי להרגע מכל האירועים האחרונים , ולהכנס לזה שוב לא יעזור לי בשום צורה למצבי .
עם כל האהבה שלי אליו , ולעזאזל יש כל כך הרבה ממנה .
יותר מדי
אני לא יכולה לעשות את זה , לפחות לא כרגע . אני יודעת שהוא אוהב אותי , אני רואה את זה בעיניים שלו . ואני יודעת שהוא כל כך מצטער על הכל , ומתחרט , העיניים שלו היו מלאות בכל כך הרבה חרטה אז באותו היום שדיברנו .
הוא בא כל יום מאז עד היום בבוקר , שהשתחררתי . וכך גם כולם , לא הייתה שנייה שלא הייתי מוקפת באנשים , ולמען האמת זה עשה לי טוב . זה הרחיק את החרדות שלי , זה גרם לכל המחשבות שלי להעלם ולהתרכז ברגע הנוכחי .
זה עשה לי טוב , לשם שינוי משהו עשה לי טוב .
