״בלי יותר מדי שטויות !״ אמא שלי אמרה בעודה מורידה אותי בשדה התעופה , התחלנו לצחוק . ״אל תדאגי אמא , את יכולה לסמוך עליי .״ ירין אמר , היא הסתכלה עליו בספקנות
״לא לדרדר לי את הילדה , אני מבקשת .״ היא אמרה , ירין כרך את ידו סביבה ומשך אותה אליו , ״ככה את מכירה אותי אמא ?״ הוא שאל בצחוק , היא כיוונה אליו ואל תום אצבע מזהירה , ״אם היא רק עושה משהו שלא מתאים לה בגללכם אין לכם טרמפ הביתה .״ היא אמרה , גורמת לכולנו לצחוק
״ביי נסיכים שלי , תהנו ! בלי שטויות !״ היא אמרה , מחבקת כל אחד ואחד מאיתנו . ״תשמרי על עצמך גול שלי . תהני לך מהשקט .״ היא לחשה לי באוזן בעודה מחבקת אותי ״אויש אני אתגעגע .״ היא אמרה , מוחצת אותי
״אמא , אוויר בבקשה .״ אמרתי , היא התחילה לצחוק ושחררה אותי . ״אמא זה רק שבועיים את מודעת לעניין נכון ?״ שאלתי ״עדיין , יהיה לי קשה .״ היא אמרה
״טוב קדימה תכנסו , טיסה נעימה !״ היא אמרה , מוסרת לנו נשיקות באוויר ונכנסת בחזרה לרכב בעוד הבנים סוגרים את הפגאז׳ לאחר שהוציאו משם את המזוודות שלהם .
״נו , למה לא נכנסים ?״ שאלתי את תום וירין שעמדו עם המזוודות שלהם והתעסקו בטלפונים שלהם . ״צריך לחכות לאור .״ ירין אמר , ושוב ההבנה שאור בא איתנו נופלת עליי
הוא חוזר מהמשפחה שלו במושב , כך שהוא בא ביחד עם אמא שלו .
כמה דקות עברו , והנה שלושה צפצופים נשמעים כמה מטרים מאיתנו . האוטו נעצר ומיד יכולתי לזהות את חיוכה הגדול והמוכר של נינה אמא של אור .
דלת הנוסע במושב הקדמי נפתחה והנה הוא ; האור שלי
הוא לבש חולצה לבנה ומכנס אפור קצר של נייק , משהו פשוט לטיסה . התכשיטים שלו היו עליו , התעמקתי יותר על צווארו וראיתי את השרשרת שקניתי לו ליום הולדת תלויה עליו .
הלב שלי
זו הפעם הראשונה שראיתי אותה עליו מאז כל מה שקרה לפני שנה .
הוא הוציא את המזוודה , גורם לכל שריריו להחשף .
״בנים , בלי שטויות .״ נינה הזהירה את השלישייה . ממש שלושת המוסקטרים .
״בחייך נינה , איך את מכירה אותנו ?״ ירין אמר , ״אני לא משלמת שום כסף כדי להוציא אתכם מתא המעצר .״ היא אמרה , גורמת לנו לצחוק ״אל תדאגי נינה , עליי .״ תום אמר , מוסיף לצחוק .
״ביי אהובים , שתסעו בשלום ותחזרו בשלום . תכתבו כשאתם נוחתים !״ היא אמרה בחיוך לפני שנסעה מהאזור , לא לפני שמסרנו לה ביי ונופפנו לה לשלום .
בחודש האחרון יצא לי לדבר עם אור מדי פעם
לעזאזל הוא שבור
