It's You

•פרק 37- ריספקט•

״ה-היי״ הוא גמגם והיה אפשר לראות שהוא לחוץ יותר מתמיד.
״ירין למעלה אני אלך לקרוא לו״ אמרתי את המשפט במהירות ונעלמתי היישר לקומה השנייה, נכנסת לחדרו של ירין אפילו מבלי לדפוק מבחינה בו לובש חולצה.

״א-אור פה״ גמגמתי ״את פתחת לו את הדלת?״ הוא שאל והנהנתי ״אני מצטער״ הוא אמר ״זה.. זה בסדר״ אמרתי בקול נמוך ״תקשיבי, אני יודע שזה מוזר לך עכשיו ואני מצטער כל כך גולי, על הכל.״ הוא אמר מניח יד על הכתף שלי.

״הוא מחכה למטה, אני מניחה שכדאי שתרד עכשיו..״ אמרתי מסתובבת ורצה לחדר שלי מרגישה את גל הדמעות עומד לצאת בכל רגע נתון, לצערי .

״רגע גול-..״ שמעתי את ירין קורא לי אך לא הספקתי לשמוע את סוף המשפט. הלוואי והייתה לי את האפשרות להעלם עד שכל הערב הזה יעבור. אני כזאת מטומטת שחשבתי שאני אצליח לעבור את זה כאילו כלום.

כאילו לא אהבתי ואני עדיין אוהבת את הבן אדם הזה בכל חלק וחלק בלב שלי . כאילו לא חוויתי איתו תקופה מדהימה . כאילו לא עברתי איתו מסע מסוים עד שהגענו לנקודת הסיום הזאת .
ועזבו הכל , כאילו לא שמתי בו את שני הדברים הכי יקרים
לי ; הבתולים שלי , והכי עצום , את הלב שלי ..

הדלת נפתחת גורמת לי לקפוץ מבהלה ולנגב במהירות את הדמעות , מה שלא כל כך הצליח . ״מה חיים שלי למה הדמעות ?״ מיקה שואלת בעודה מתקדמת אליי והבנות גם הן ומתיישבות לי על המיטה . ״הוא פה״ אמרתי באנחת ייאוש נותנת לדמעות אישור להמשיך לצאת ״אור ?״ סתיו שואלת ואני מאשרת בהנהון קצר ״הוא לא שווה את הדמעות שלך יפה שלי״ ליבי אומרת עומדת על המיטה ומתיישבת בחזרה לצידי ומנגנת לי את הדמעות ״לא הוא , ולא כל בן אדם אחר״ מיקה אומרת מניחה את ידה על הרגל שלי.

⚬ נקודת מבט אור ⚬

״מה אח שלי״ ירין ירד במדרגות לוחץ לי את היד ומצמיד אותי לחיבוק ״מה קורה אחי״ אמרתי בחיוך בעודנו עדיין מתחבקים . אני מודה , בחיים שלי לא חשבתי שיהיה לי כל כך קשה בלעדיו בכל אורך הזמן הזה . התגעגעתי לחבר הכי טוב שלי , לשבת עם הבנים אצלי לא הרגיש אותו דבר כי הוא אף פעם לא היה שם וככה ההפך. היו דברים שמתתי לספר לו אבל ידעתי שברגע שאני אתקשר הוא ינתק מבלי לחשוב פעמיים .

כשהוא התקשר לא ידעתי מה לעשות . לא ידעתי מה רציתי יותר , לענות או קודם כל לצעוק לרגע ולהתאפס על עצמי .
אין מילים שיוכלו לתאר מה עבר עליי בכל הזמן הזה , זו הייתה בין התקופות הכי קשות של החיים שלי . במיוחד מהסיבה העיקרית שאיבדתי את האהבה של החיים שלי וגם את החבר הכי טוב שלי באותו הזמן .

כל כך הרבה חוויות מהצבא ומהחיים שלי רציתי לספר לו ולא עשיתי את זה .
אבל עכשיו אני כל כך מקווה שנצליח לשים את הכל מאחורינו ואני אוכל לספר לו את כל מה שלא סיפרתי במשך כל הזמן הזה , וגם לשמוע ממנו כל מה שפספסתי .