״אני לא רוצה לדבר על זה עכשיו..״ השבתי באנחה קמה ממנו ונשכבת בצידה השני של המיטה.
״אביגיל״ הוא קרא בשמי. משהו בקול שהוא היה נשמע נוקשה, זועם מעט. ״מה אור? אני אמרתי לך שאני לא רוצה לדבר על זה אז בבקשה בוא נעזוב את הנושא הזה״ אמרתי.
״אני חייב לדעת אבי״ הוא אמר ״מה אתה רוצה שאני אגיד
לך?״ שאלתי ״את האמת״ הוא אמר והסתכלתי עליו אובדת עצות. אני לא יודעת אם לספר לו, איך לספר לו בכלל.
אני מפחדת שהתגובה שלו תהיה קיצונית, אני מפחדת שזה ישפיע עליו ושהוא פתאום יירתע ממני.
״כן״ אמרתי ״מה כן?״ הוא שאל ״ההתקף חרדה היה ממך, הראשון. וגם מה שהיה אתמול לקח חלק גדול ממה שקרה לי היום״ השבתי רואה אותו מתרחק ממני.
״אין לך מה להילחץ״ אמרתי מניחה את ידי עליו והוא דאג מהר מאוד להוריד אותה ולהתרחק עוד.
״אור זה היה לפני שהיינו ביחד, אתה הסברת לי הכל אני הבנתי. זה קרה, זה היה וזה נגמר זה בעבר. הכל בסדר״ אמרתי ״אני כזה דפוק, איך יכולתי לעשות לך דבר כזה בכלל?״ הוא אמר ״אור זה בסדר״ אמרתי ״והיום? זה קרה בגלל שהייתי כזה טמבל אתמול ולא נתתי לך להסביר״ הוא אמר ״אור מה שהיה היום לא קרה רק בגללך. זה היה בגלל תום וזה היה בגלל הבנות וגם בגלל הריב בבוקר עם ירין, זה היה הכל ביחד זו לא רק אשמתך״ אמרתי
רק שקט.
״בואי אני אקח אותך הביתה״ הוא אמר בלי הכנה מוקדם.
מה?
״מה?״ שאלתי לא מבינה ״אני לוקח אותך הביתה״ הוא אמר ״את זה הבנתי, אבל למה?״ שאלתי ״אני לא יכול אביגיל״ הוא אמר ״מה אתה לא יכול?״ שאלתי ״אני לא יכול לעשות את
זה״ הוא אמר ״את מה?״ שאלתי ״את זה״ הוא אמר מצביע עליי ועליו.
על מה לעזאזל הוא מדבר?
מאיפה זה פאקינג בא פתאום?
״אור מה אתה מנסה להגיד פה בעצם?״ שאלתי מרגישה את הקול שלי מתחיל לרעוד ״אני לא רוצה לפגוע בך אביגיל, בגללי היו לך שני התקפי חרדה זה אפילו לא הגיוני שבן אדם שאוהב יגרום לדבר כזה״ הוא אמר ״אז אתה לא אוהב
אותי?״ שאלתי על סף דמעות ״לא אמרתי דבר כזה״ הוא אמר
״אז מה אתה אומר פה אור?״ שאלתי ״שאני אוהב אותך, אבל אני לא יכול להמשיך לעשות את זה אם אני יודע שאני פוגע בך״ הוא אמר ״אתה גומר את זה?״ שאלתי ״אתה נפרד ממני?״ שאלתי בשנית שדמעה בוגדנית ירדה מעיניי ״אני מצטער אביגיל״ הוא אמר מתקדם לעברי ומושיט את ידו לעברי במטרה לנגב את הדמעה המסכנה ״אל תיגע בי״ אמרתי ״אני מצטער״ הוא אמר
לא הגבתי, לא היה לי מה.
אני לא מאמינה שהוא עשה את זה עכשיו.
