אני יושבת בחצר ביתי , מנסה להרגע קצת מהשקט שחיכיתי לו כל כך הרבה זמן .
״אביגיל ,״ נשמע קולה של אמא שלי , פתחתי את עיניי מבחינה בה יוצאת אל החצר . ״הכדורים .״ היא הזכירה לי
לעזאזל אני רוצה להפטר מהם כבר
נאנחתי וקמתי מהדשא החם , ״את צריכה להיות אחראית לגבי זה .״ היא אמרה בעודינו נכנסות לתוך הבית ומתקדמות לכיוון המטבח
״אני שוכחת מדי פעם , זה הכל .״ אמרתי באנחה , לוקחת את כוס המים , מניחה את הכדור על לשוני , ושותה .
זה כבר שנתיים
שנתיים שלא ראיתי אותו
ניסינו לשקם את מערכת היחסים בנינו , דבר שלא עבד
בפעם אני לא יודעת כמה
יום אחד ירין נכנס לתוך החדר שלי , המבט שלו היה כל כך מרחם וידעתי שזה בנוגע לאור .
•פלאשבק•
״אני מצטער .״ הוא אמר באנחה , מניח לי מכתב על המיטה , ״מה זה ?״ שאלתי ״תקראי את זה ,״ הוא השיב , לא נותן לי להגיב ויוצא מהחדר
׳גול שלי
זה קורה בפעם אני לא יודע כמה , ותאמיני לי שזה קשה לי יותר מכל דבר אחר .
אני נבלע לתוך שגרה כל כך מייסרת , אנחנו מנסים ומנסים וזה אף פעם לא עובד . אני משכנע את עצמי כל פעם מחדש שאולי אנחנו צריכים להתבגר , אולי בפעם הבאה זה כן יעבוד . אבל הסיפור הזה נמשך כבר ארבע וחצי שנים , כמה עוד אנחנו יכולים להזיע בשביל הקשר הזה ? כמה עוד ננסה ? אנחנו מתבגרים עם הזמן , אנחנו יודעים איך להתנהל . אבל אכשהו כשזה מגיע לקשר שלנו אנחנו כמו שני ילדים קטנים שמתווכחים על גלידה . אני אוהב אותך , מעולם לא אהבתי ולעולם אני לא אוהב ככה . אחרי איטליה , ניסינו במשך כמה ? שלושה חודשים ? וגם אז זה לא עבד , כל פעם יש דברים בדרך . נועדנו להיות , אני שם באמונה הזו את כל מה שיש לי . אבל לפעמים דברים לא עובדים כמו שאנחנו רוצים . אני לא מבקש ממך לחכות לי , כי רק אלוהים יודע מתי אני אחזור . אבל אני רק אגיד לך שאני אוהב אותך , קשה לי להיות קרוב אלייך מבלי להרגיש אותך , מבלי באמת להיות קרוב אלייך . מבלי לאהוב אותך ולעשות לך אהבה , מבלי לנשק אותך ולהראות בגאווה לכולם שגם אחרי הכל אנחנו יחד .
אהבנו אחד את השנייה ואיבדנו אחד את השנייה . ועכשיו , למרות שאנחנו עדיין אוהבים אחד את השנייה ; החלקים שלנו לא מתאימים כמו שהם התאימו בעבר .
אני טס בלילה , באחת עשרה . אני רוצה להפרד ממך כמו שצריך . מהבנים כבר נפרדתי , ואני מניח שהמכתב שהבאתי לירין כבר אצלך .
בבקשה תבואי , אני אוהב אותך .׳
