⚬נקודת מבט אור⚬
״הבאת את השתייה?״ גיא שאל כשנכנסתי אל תוך החצר לאחר שבדקתי שאביגיל עלתה לחדר שלה ושהכל בסדר. ״כן״ אמרתי מוציא את השתייה מהשקית ומניח כל בקבוק על השולחן בנפרד.
״מה הקטע שנכנסת עם אחותי?״ ירין שאל לוקח אותי לצד ״ראיתי אותה כשחזרתי לפה עם האוטו אז הקפצתי אותה במקום שהיא תמשיך ללכת לבד בחושך״ שיקרתי. האמת שאני כבר תקופה חבר של כל המשוגעים האלה, אבל לא יכולתי לבוא לכל הישיבות שהם היו עושים. הצבא לא אפשר לי כל כך, ועד שיצאתי חמשוש העדפתי להיות עם המשפחה, או עם שי החברה שלי.
״תודה אחי״ הוא אמר מחבק אותי והתיישבנו כולנו סביב השולחן וממשיכים לשתות כאילו אין מחר. הערב הזה עוד יסתיים בבית חולים כשלכולנו תהיה הרעלת קיבה בדרגה הכי גבוהה.
״איפה השירותים?״ שאלתי ״למעלה״ ירין אמר וחזר לשתות מהכוס שלו. הנהנתי וקמתי מהכיסא, נכנס מהחצר בחזרה אל תוך הבית ועולה במדרגות. נכנסתי אל השירותים, מוציא את צרכיי מה שנקרא וכשסיימתי הורדתי את המים, שטפתי ידיים וגם את פניי במטרה להתרענן קצת ויצאתי מדלת השירותים.
״אמאל'ה!״ אביגיל נבהלה כשיצאתי מהשירותים בזמן שהיא התהלכה במסדרון גורמת לי לצחוק מעט.
את אביגיל אי אפשר לתאר כל כך במילים. יש לה יופי טבעי ועוצר נשימה בכל מובן אפשרי. היא ילדה טובה, לא עושה דברים שהיא יודעת שלא כדאי לה לעשות, היא חושבת לפני שהיא עושה משהו.
היא ילדה נורא חכמה, שקטה, וחמודה שבא לך למעוך אותה ולנשק אותה בלי סוף מרוב שהיא חמודה. היא הדבר הכי מתוק שראיתי.
היא מושלמת לדעתי
אני בטוח שאם לא הייתה לי את שי, כבר ממזמן הייתי נופל לרגליה של אביגיל. אבל לצערי גם אם לא הייתה לי את שי, לא יכולתי להיות עם אביגיל. ירין יהרוג אותי מספיק אם הייתי מרגיש אליה משהו.
״מה נבהלת?״ שאלתי צוחק ״אתה הבהלת אותי!״ היא אמרה מזייפת פניי כועסת ומרביצה לי. המכות שלה הרגישו יותר כמו ליטופים מאשר מכות ולמרות הכל, הייתי שמח להרגיש את המכות האלה במשך כל יום, כל היום. ״זה הכי טוב שלך?״ שאלתי מגחח ״אתה מעצבן״ היא אמרה מפסיקה להרביץ לי ״תודה גם את״ אמרתי רואה אותה מגחחת.
״שוב תודה על היום״ היא אמרה ״זה שטויות, אבל תספרי לירין״ אמרתי ״אני מבטיחה שאני אספר לו, אבל רק לא עכשיו״ היא אמרה מסתכלת על הרצפה ״הכל בסדר?״ שאלתי ובעזרת ידי מרים את פניה ״לא״ היא אמרה ובתוך שניות אחדות הצמדתי אותה אליי וחיבקתי אותה. אלוהים הריח שלה. היא מריחה כזה מדהים.
ליטפתי את שערה מנסה להרגיע אותה.
״עכשיו את בסדר?״ שאלתי כשהתנתקנו מהחיבוק ״כ-כן נראה לי״ היא אמרה מגמגמת במעט.
המשכנו להסתכל אחד לשנייה בעיניים עד ששברתי את השקט בנשיקה. השפתיים שלה כאלה מדהימות אלוהים. נעימות ורק חיכו שאני אנשק אותן.
