״די כבר! עד מתי אתם תמשיכו עם הריב המטופש הזה?״ שמעתי את אמא שלי צועקת מהסלון ״וואו, יפה אמא. בשבילך זה מטופש, אבל בשבילי הוא עשה את הדבר הכי נוראי שחבר יכול לעשות!״ ירין צעק לעברה בחזרה ״אבל אני, אני המפגר שחשב שהוא החבר הכי טוב שלי״ הוא הוסיף במעין גיחוח כזלזול
״ירין!״ היא צעקה עליו ״אל תשכח שהוא הבן אדם שהעברת איתו את כל החיים שלך עד לפני כמעט שנתיים!״ היא צעקה ״אמא כפרה עלייך רדי ממני עם זה עכשיו״ הוא אמר מיואש ״אני לא ארד ממך עד שלא תזמין אותו לפה ותדבר איתו״ היא אמרה ״די כבר על מי אתה עובד. כל החבר׳ה מתגעגעים אליו ובמיוחד אתה, מה אתה חושב שאני לא שומעת איך אתם מעלים זכרונות עד לפני הפיצוץ? נו באמת ירין אני לא עד כדי כך חירשת״ היא אמרה.
די אני לא יכולה לשמוע את השיט הזה יותר.
״אתם מוכנים להפסיק לדבר על הנושא הזה?!״ צעקתי פותחת את דלת החדר ומסתכלת עליהם מלמעלה מהמדרגות ״הנה, מישהי שחושבת בהגיון״ ירין אמר מצביע עליי ״תסתום״ אמרתי ״אני מצטערת אבי, לא התכוונתי שזה יצא ככה בצעקות״ היא אמרה ״אתם לא צריכים ללכת לידי על ביצים, פשוט אל תצעקו כמו מטורפים״ אמרתי מחזיקה במעקה של המדרגות וממשיכה להביט בהם מלמעלה ״אח שלך צריך להבין דבר או שניים״ היא אמרה ״אבל הוא לא מוכן להקשיב, אז תני לו את הזמן שלו וזהו״ אמרתי מסתכלת על ירין ומעלה חיוך על הפנים וחוזרת בחזרה לחדרי.
שנה וחצי בערך עברה מאז, אולי כמעט שנתיים. לא ראיתי את אור מאז, הוא די נעלם.
לפעמים הייתי מתייסרת עם עצמי אם כדאי לי לשלוח לו הודעה, לפחות לדבר איתו פעם אחת, אבל כמו תמיד השתפנתי, סגרתי את הטלפון וניסיתי להמשיך בחיים שלי כאילו הכל כרגיל.
כאילו הלב שלי לא שבור אני מתכוונת
הרמתי את הטלפון מהשידה שצמודה למיטתי והדלקתי אותו, נכנסת לאינסטגרם בודקת מה השתנה טיפה מאז הפעם האחרונה שנכנסתי. האמת, אני מעלה פה ושם ומנסה להתקדם הלאה עם החיים שלי, דבר שעם כמה שזה קשה לי לחשוב עליו, אני חושבת שהוא כבר עשה ממזמן.
התלבטתי ביני לבין עצמי אם כדאי לי להכנס לחשבון שלו, להציץ, הצצה הכי קטנה אפילו, רק לראות אם הוא השתנה אפילו בטיפה.
זין על זה, נכנסתי.
הוא כל כך יפה. השיער השטני הזה והעור השזוף שלו, הקעקועים, השרירים שרואים שהוא המשיך לעבוד עליהם במכון ובצבא, ואיך אפשר לשכוח? העיניים החומות האלה עם הטיפת אפור שאני כל כך מתגעגעת להסתכל עליהן.
הוא כל כך חסר לי.
״גולי שומעת דקה״ ירין נכנס לחדר שלי בלי התראה מוקדמת גורם ללב שלי לקפוץ. מהר כיביתי את הטלפון והעפתי אותו לכרית ששכבה לצידי.
גולי? הוא לא קרא לי ככה מאז שעליתי לתיכון אני חושבת. הוא כל הזמן היה קורא לי יותר אבי אז הוא החליט להשאר עם השם הזה מאשר לקרוא לי ׳גולי׳.
