פרק 1:

7.3K 133 12
                                    

״כולם. מקלחות, מדי א׳ ונשקים. יאללה , 20 קטנות (דקות) הייתם פה.״ אמרתי לחיילים שלי שנעמדו ב-ח׳ מולי ברגע שסיימו את אימון הבוקר.
"כן המפקדת.״ ענו לי בקול והצדיעו ״תאמינו לי גדוד שקד, אתם משהו מיוחד.״ אמרתי וחייכתי אליהם כשאני מביטה בכומתות הסגולות של חטיבת גבעתי בגאווה.
״משוחררים״. הם חייכו ורצו למלא את הפקודה שלי.
״אין מפקדות כמוך תאמיני לי.״ תום התקדם אליי ״אין עלייך תוםתום״ השבתי בחיוך והנחתי את ידי על כתפו.

שיחה נכנסת מ- מאור עיניי:
״שניה, אמא שלי מתקשרת״ אמרתי לתום הוא חייך נשק לראשי והלך. אני מרשה לעצמי להתקרב אל תום מכל הבחינות כי לא רק שהוא חייל טוב שלי, הוא גם חבר טוב שלי,
כבר 14 שנים. מכיתה א׳.

החלקתי את האצבע על המסך עונה לשיחה ושומעת את קולה של אימי ״בבקשה תעני..״ שמעתי את הכאב בקולה.
׳היא לא שמה לב שעניתי.׳
״אני פה אמא״ אמרתי והתקדמתי אל שולחן העץ שנמצא ברחבה, התיישבתי עליו והנחתי לידי את הנשק שהיה תלוי על גופי מהרגע שקמתי הבוקר.
״ילדה שלי״ קולה של אמא שלי היה עדין ומלא געגוע.
״מה איתך אמא? איך את מרגישה?״ השבתי בשאלה והתעסקתי בציפורניי התיקניות ובלק שעליהן. ׳איי.. עד מתי?!׳
״אני בסדר ילדה שלי, אולי תחזרי קצת הביתה? לא חזרת שבת קודמת שהיית אמורה לצאת. תבואי נעשה קידוש ביחד, מה את אומרת?״ ׳הדמעות עומדות לה בגרון, שומעים.׳

היא צודקת, זו השבת האחרונה החודש ואת השאר השבתות ביליתי בבסיס. ׳מרצון.׳

״אולי לא כדאי אמא..״ קולי היה שקט ומלא כאב, אני לא נהנת להכאיב לה ככה. אבל אני לא מסוגלת לתת לעצמי לחזור ליסמין של לפני 4 שנים.
השקט מילא את השיחה ולא הבנתי למה, עד ששמעתי את הבכי של אמא שלי מעבר לקו, ׳משהו לא בסדר.׳
״אמא קרה לך משהו? עשו לך משהו?״ אם מישהו עשה לה משהו, אני אדאג שהבנאדם הזה יתחרט על זה.
״לא ראיתי אותך כלכך הרבה זמן״ ׳היא עצובה בגללי..׳
״אני אבוא אמא. רק אל תבכי יקרה שלי, מה שתרצי רק אל תבכי.״ אמרתי בכאב ודמעה בוגדנית זלגה מעיניי.
׳היא החולשה שלי.׳
״הנה הפסקתי״ אמרה לי וחייכתי ״יופי כפרה שלי יופי, אני צריכה לנתק אמא, אני רוצה לברר שלכולם יש דרך לחזור הביתה.״ אמרתי ״אין בעיה ילדה שלי, העיקר שאת חוזרת״ ענתה בשמחה מהחזרה שלי וניתקה

שיחה נכנסת מ- אביאור שלי:

בפעם השניה ל10 קטנות האחרונות החלקתי את האצבע על המסך והצמדתי את הפלאפון לאוזן.

״מה קורה אחינו? נזכרת שיש לך אחות?״ חייכתי וצחקתי כששמעתי את צחוקו הסוחף של אחי הגדול. ״אני לא יכול להיזכר אם אף פעם לא שכחתי אותך קטנטונת״ אביאור גרם לי לחייך והוסיף ״תחזרי הביתה היום יס, בשבילי.״
׳אני לא יס כבר 4 שנים אביאורי.׳
״אני באה אביאורי, אני מילא חייבת קצת שקט.״ אמרתי ואת החלק האחרון במשפט לחשתי (החלק הנטוי).
ושוב, מחשבותיי נדדו אל עומר.
״כן, אני מבין.״ לחש כשהוא חושב על מה שחשבתי גם.
״אתה ואמא לא מתעדכנים אה?״ העברתי נושא והרשתי לעצמי לגחך, ׳אתם גרים באותו בית יגמורים׳
״אה גם התקשרה?״ הוא היה מופתע וזה מה שגרם לי לצחוק.
״איי אביאורי תהיה לי בריא, לא היא לא התקשרה סתם אמרתי את זה.״ אני יודעת לגרום לאחי לצחוק. ״טוב, אני.. אני צריכה לסיים, אני רוצה לבדוק שלכולם יש דרך לחזור הביתה.״ אני לא רוצה לנתק, אבל אני צריכה.
״הכל בסדר קטנה. תמיד היית מפקדת טובה, אנחנו מחכים לך בבית.״ אמר וניתק את השיחה. ״אנחנו?״
׳אוי לא..׳

יסמין.Where stories live. Discover now