יסמין.

פרק 73:

עברו חמישה ימים מאז שחזרתי לבסיס.
מרום כמובן דואג לי גם מרחוק ותום ואביאל שומרים שלא יקרה שום דבר.
אבל לא יכלתי להסתיר את זה יותר.

״רועי? אני יכולה לדבר איתך רגע?״ שאלתי ונכנסתי למשרד שלו, ״בטח שבי יסמין.״ הוא ענה בחיוך והושיט את ידו אל הכיסא שמולו.
״אני רוצה לספר לך משהו, ובבקשה תקשיב עד הסוף ותחשוב על זה..״ אמרתי והדמעות חנקו את קולי, אני לא יכולה לחשוב על זה שאעזוב את הצבא.
״יסמין הכל בסדר?״ רועי שאל בדאגה, ״כן, אני..״ אמרתי ונשמתי עמוק, ״אני בהריון רועי, ואני רוצה להשאר בצבא.״ אמרתי והוא הביט בי בהלם.
״יסמין זה לא..״ רועי התחיל להגיד אבל נקטע על ידי,
״בבקשה רועי, אני חייבת להשאר. אני לא רוצה לעזוב, הצבא זה כל מה שאני מכירה. אין לי עוד הרבה זמן כאן, בבקשה תתן לי להשאר.״ אמרתי והדמעות בגדו בי וזלגו מעיניי,
״אוקי, אבל את צריכה לשמור על עצמך יסמין.״ הוא אמר והנהנתי בהתרגשות. ״תודה רועי.״

״תודה נסיכה.״ אמרתי לאביאל שהושיט לי כוס קפה,
״כבר לא מכינה לעצמך קפה, נהיית בטלנית מאז שביקרת בבית אה המפקדת?״ וייס שאל אותי בזמן שאביאל ותום התיישבו לידי. ׳כמה שאני אתגעגע להצקות שלו..׳
״תזהר וייס.״ אמרתי בקשיחות ושתיתי מהקפה שלי,
״לעע אין ממה, לא מפחד מבטלניות.״ הוא המשיך להתגרות בי וגיכחתי, ״תאמין לי גם במצבי אני מקפלת אותך.״ אמרתי ותום ואביאל צחקו, ״במצבך?״ וייס שאל והביט בי מסוקרן,
״לאסוף אותם?״ אביאל שאל בחיוך, ״כן, אני חושבת שהגיע הזמן שהם ידעו.״ אמרתי בחיוך ושתיתי מכוס הקפה שלי.
נשענתי על המשענת של הפרגולה וליטפתי מעט את בטני שגדלה מיום ליום.
״בסוף עוד יחשבו שהיא בהריון זאתי.״ שמעתי את קולה של נטע מהצד השני של הפרגולה,
״נטע בואי בואי דקה.״ אמרתי לה והיא התקדמה עם חבורת הפרחות שלה, ״מה המפקדת?״ שאלה ושילבה את ידיה על החזה שלה. ״כדאי שתסתמי את הפה שלך או שפעם הבאה פשוט תדברי יותר בשקט אם את לא רוצה שאכנס בך.״ אמרתי לה בעצבים ובאתי לקום אך תום תפס בידי ומנע זאת ממני,
״תרגעי ילדה, יותר מדי עצבים זה לא טוב.״ הוא אמר וליטפתי את בטני. ״מרום כלכך יהרוג אותך.״ תום אמר בכוונה וחייכתי, ״את בהריון ממרום?״ נטע שאלה והביטה בי בהלם.
״זה את אמרת.״ השבתי ותום צחק, ״בואי נסיכה הריונית שכמוך.״ תום אמר וקמנו.

״אוקי אז ככה, אני אחסוך במילים כי מילא ממש קשה לי להגיד את זה, עוד כמה חודשים אני אעזוב את הצבא.״ אמרתי וכולם הביטו בי בהלם ושמעתי גם לחשושים של ״לא..״ , ״אין מצב..״ וכאלה. ״אני לא עובדת עליכם, אני באמת עוזבת עוד כמה חודשים, אני רוצה שתדעו שאני גאה בכם על הדרך שעברנו, ואתם משפחה אמיתית.״ אמרתי והרגשתי את הדמעות חונקות מעט את גרוני, ״למה המפקדת?״ וייס שאל וכולם הביטו בי בסקרנות, ״אני בהריון..״ אמרתי בחיוך וכולם צעקו ושרקו.
״אז תעשו לי חיים קלים אה? ובלי מזל טוב ורחמים, דיר בלאק.״ אמרתי וכולם צחקו, ״משוחררים.״ אמרתי בחיוך ווייס התקדם אליי, ״מזל טוב המפקדת.״ וייס אמר בחיוך, ״מה הרגע אמרתי?״ שאלתי ונתתי לו כאפה בראש.