יסמין.

פרק 38:

״אתה באמת פה?״ שאלתי אותו כאילו זה נורמלי שהוא כאן בכלל, ״כן, התגעגעתי אלייך, למה את לא באה לבקר אותי?״ שתקתי, לא ידעתי מה להגיד.. זה לא הגיוני בכלל.
״לבקר? מה זאת אומרת.. איך אני יכולה לבקר אותך?״
שאלתי כשהדמעות זולגות מעיניי, ״לבקר, קבר. זה דומה.״ הוא צחק את הצחוק הסוחף הזה שלו.

חפפתי את שיערי באגרסיביות בזמן שאני חושבת על החלום הזה שחלמתי ולאחר מכן שטפתי אותו במהירות,
סיימתי להתקלח וליפפתי סביב גופי את המגבת השחורה שלי,
התקדמתי אל המראה וצחצחתי שיניים, סיימתי והרמתי את ראשי מביטה בבחורה הבלונדינית בעלת העיניים האפורות,
היא נראת נורא. העיניים שלה עייפות, הגוף שלה עייף,
הלב שלה עייף מלהתגעגע אלייך עומר..
׳למה היית צריך לעזוב אותי?׳
הדמעות בגדו בעיניי וזלגו, נגבתי את פניי והתלבשתי בפיג׳מה איתה באתי, אספתי את הדברים שלי סדרתי עליי את הנשק שלי וחזרתי אל החדר.
עוד חשוך בחוץ.. כולם ישנים ורק אני ערה, מה יהיה איתי?
הפשטתי את הפיג׳מה שישנתי איתה ולבשתי את המכנס של המדים, שלפתי מהארון גופיית ספגטי לבנה ולבשתי גם אותה, לאחר מכן נעלתי את הנעליים הכבדות ונעמדתי מול המראה,
סידרתי את הגופיה בתוך המכנס ואספתי את שיערי לגולגול מרושל ומושלם.
הנחתי את השרשרת שאביאור קנה לי על צווארי ולאחר מכן ענדתי את הטבעת שמרום קנה לי לפני שבוע בערך.
את חולצת המדים שלי תליתי על גופי, לא היה לי כוח ללבוש אותה, במילא כולם ישנים.
שמתי את המשקפי השמש שלי על ראשי, סידרתי את הנשק עליי ואת הדסקית על צווארי, לקחתי את הפלאפון מהמטען ויצאתי מהחדר,
נכנסתי אל חדר המפקדים ועשיתי לי קפה שחור רותח כמו שאני אוהבת, התיישבתי בפרגולה והנחתי את חולצת המדים לידי.
קיבלתי הודעה בווצאפ ופתחתי את הטלפון,

אדיר החי בסרט:
אדיר החי בסרט: אני מזכיר לך, יש לך את הגב שלי לכל מה שאת צריכה, את נכנסת לבעיה תגיד שאת חברה שלי.
אני תמיד פה בשבילך. את יודעת את זה.

יסמין לוי: כשאצטרך אזכור.

סגרתי את הפלאפון שלי ושמתי אותי בכיס.
שרתי את ׳תמאלי מאעק׳ של עומר דיאב,
(הערת הכותבת- שמתי למעלה שתבינו את פירוש השיר.)
כנזכרתי בפירוש של המילים הבטתי אל השמיים ונאנחתי.
מה יהיה עומריקו? עזבת אותי ועכשיו אתה בא לי בחלומות?
זה דפוק עומר, זה דפוק שהלכת לי ככה.
תגיד לי איך, איך לא שמרתי עלייך? איך הצלחת לשכנע אותי לתת לך לנסוע באוטובוס באותו יום איך?! וגם כן אתה יעקשן, למה לא הקשבת לי שאמרתי לך לבוא איתי?
היית מגיע בשלום הביתה..
הלב של הגדוד שלי לא היה נשבר! הלב שלי לא היה נשבר!
אתה יושב לך שם ליד אלוהים, ואני מה?
יושבת בפרגולה שותה קפה שחור ולא מצליחה לעצום את העיניים, ישנתי חצי שעה עומר.. אבל זה לא באמת משנה,
הכי חשוב שבאת.
אני מתגעגעת אלייך עומר, מה היה לך כלכך דחוף ללכת?
לפחות היית נותן לי להפרד כמו שצריך..
לפחות היית מחייך את החיוך היפה הזה שלך בפעם האחרונה. זה כואב עומר, זה שורף לי את הלב כל יום מחדש.
נותר לי רק לקוות שאתה שומר עלינו מלמעלה עומריקו שלי, ואם אלוהים רוצה לקחת לידו עוד אחד מהחיילים שלי תשכנע אותו שלא יעשה את זה. מספיק הוא לקח לי אותך, וזה גם ככה יותר מדי עומר.. יש לי כלכך הרבה דברים להגיד לך, אבל אני אסתום. מה שהכי חשוב זה שתדע שאני אוהבת אותך.
נגבתי את הדמעות שעד עכשיו בעקבות המחשבות שלי לא שמתי לב שזלגו על לחיי ושתיתי שלוק מהקפה שלי.

״מה את עושה ערה המפקדת?״ וייס שאל אותי, ״אתה עוד מדבר עליי? מה אתה עושה ער?״ שאלתי ושתיתי עוד שלוק מהקפה שלי. ״10:00 בבוקר המפקדת, שבת היום. עוד מעט כולם קמים המפקדת.״ הוא אמר והבטתי בו במבט מבולבל, רק עכשיו שמתי לב שהשמיים כבר התבהרו.
״התעוררת המפקדת?״ אביאל שאל אותי כשהוא ותום נעמדים מולי בפרגולה,
״הלוואי התעוררתי נסיכה, לא הצלחתי לישון בכלל, ישבתי פה כמה שעות רק עכשיו קלטתי שכבר בוקר.״
תום ואביאל הביטו אחד בשני מבולבלים ווייס התיישב לידי, ״לא הבנתי, מה עשית עד עכשיו?״ תום שאל אותי וישב לגלגל סיגריה. ״בעיקר דיברתי לעומר.״ עניתי באדישות,
תום הפיל בבהלה את הטבק על הרצפה ואביאל הביט בי מופתע,
״מה יש לך ימפגר?״ שאלתי אותו והבטתי בו בבלבול,
״מה יש לי? את מדברת עם מתים ואת שואלת מה יש לי?״ תום אמר בעצב וגופי התקשח. ׳למה כלכך קל לכם להגיד את זה?׳
״לך תזדיין תום.״ עניתי בעצבים לקחתי את הנשק שלי וקמתי.
״אבל למה להיות זין? אתה יודע שעדיין קשה לה.״ אביאל התעצבן כלכך על תום ובצדק! מזה היציאה באין כניסה הזאת שהוא דפק לי עכשיו? ועוד על עומר?!
״ויאללה גם כן אתה, אפילו אתה לא התגברת אז בשביל מה היציאה הזאת?״ אביאל הוסיף וכבר זהו, לא שמעתי.

נשענתי על הכיור שנמצא בחדר האוכל ושוב פעם הדמעות בגדו בי, ״יסמין? את בסדר?״ רועי שאל והניח את ידו על כתפי,
״לא, אבל אני אהיה״ עניתי בזמן שהדמעות זולגות וגופו התקשח. ״מה קרה?״ הוא שאל והביט בעיניי בעצב,
״תפסיק לרחם עליי כל הזמן, אני בסך הכל מתגעגעת לעומר.״ אמרתי בעצבים ויצאתי מהחדר אוכל,
באתי להכנס לפרגולה אבל נעצרתי כשראיתי את תום יושב על הספסל כשראשו בין ידיו, גלגלתי את עיניי ויצאתי מהפרגולה. ״ג׳ס חכי שניה נו, לא התכוונתי לזה ככה.״ תום צעק ורץ אליי,
״שחרר אותי בזריז תום.״ אמרתי לו בעצבים והוא נעמד מולי,
״נו דיי כפרה עלייך אני לא התכוונתי לזה ככה יסמין בחייאת רבאק.״ תום נעמד מולי והביט אל תוך עיניי בעצב,
״כדאי לך לשחרר אותי תום.״ אמרתי בעצבים והסתובבתי כדי ללכת, ואביאל עמד בערך שלושה צעדים מאחריי.
״יסמין נו בבקשה.״ תום תפס את ידי מונע ממני ללכת,
זהו. פה כבר לא ראיתי בעיניים יותר, הרגשתי את גופי מתחמם ולא שלטתי בדחף להטיס את תום.
״אמרתי לך לשחרר אותי!״ צעקתי בעצבים ובלי לשים לב ובטח בלי שליטה שיחררתי אגרוף..
״יסמין..״ קולו המופתע והעצוב של תום הוציא אותי מההתקף שנכנס בי, הבטתי בו וראיתי אותו מחזיק את העין שלו כשהוא מביט בי בעצב מהרצפה. ׳מה עשיתי?׳
״תום אני..״ הכל התחיל להסתחרר לי ופתאום הרגשתי את גופי נופל ומתנגש ברצפה.