יסמין.

פרק 23:

התיישבתי בפרגולה בין מרום לתום ואביאל ישב ליד תום.
״וואלה המפקדת לא ידעתי שיש לך את זה.״ וייס אמר מתגרה בי כאופייני לו, הרמתי את ראשי והבטתי בו במבט חודר,
״אל תנסה אותי וייס, תאמין לי אתה לא רוצה שאני אכנס גם בך.״ עקצתי והבנים צחקו.
״1-0 לך.״ אמר ולגם מהנס קפה שלו.
״לפי מה שזכור לי מאתמול כרגע זה הפך ל4-0, אל תחסוך לי בנקודות יטירון.״ אמרתי בלעג מה שגרם לכולם לצחוק עליו בפעם השניה לבוקר הזה.
״מה השעה?״ שאלתי ותום הביט בשעונו ״5:30״ ענה לי, עוד חצי שעה כולם צריכים להיות כבר מוכנים, הם מתחילים את היום שאני כבר מזמן התחלתי.
״יאללה תעשו סיבוב תבדקו שכולם מוכנים.״ אמרתי לתום אביאל ווייס שהנהנו ונעלמו.

״אני יכול להסביר לך מה זה היה מקודם?״ מרום הפנה אל מבטו אליי בוחן אותי ולא מפספס נקודה אחת בפניי.
הנהנתי והוא חייך חיוך קטן ״לא הצלחתי לישון כל הלילה, הייתי עסוק בלחבק אותך ולהביט בך, לא האמנתי שאת לצידי שוב אחרי ארבע שנים בהן לא הרגשתי אותך. השעה הייתה כבר 4:20 ויצאתי לבחוץ. היא באה והביאה לי קפה וניסתה לפלרטט איתי אבל סירבתי ואז קרה מה שקרה, והיא שמה לב שזה מעצבן אותך אז היא המשיכה להתגרות בך.״ הוא הביט בי בכנות ועצם את עיניו בכאב, ״לא התכוונתי לאפשר לה לעצבן אותך ובטח שלא לזרום איתה בזה, אני לא מכיר אותה ולא שמתי לב מה היא מנסה לעשות.״ הוא המשיך להביט בי ומבטו הפך למתנצל והחלטתי לשנות אווירה, הוא לא יעשה לי דברים כאלה במיוחד לא כשאנחנו בבסיס שלי.
״ובטח שלא תזרום איתה בזה, אה?״ אמרתי מתגרה בו בחיוך ונתקלת עם גופי מעט בגופו מה שגרם לו לצחקק את הצחוק הממכר הזה שלו.
״מודה, הייתי מזיין אותה.״ הוא התגרה בי בחיוך מנצח גרם לי לצחקק ולהניד בראשי. ״איכ, לגמרי איכ.״ המשכנו לצחוק והוא המשיך. ״אבל בשניה שהייתי גומר הייתי גורם לה ללכת. לעומתך שאיתך הייתי עושה אהבה ומתחנן שתשארי לישון.״ הוא התחנף אליי בחיוך והבטתי אל תוך עיניו, רכנתי אליו והוא רכן אליי גם, ״אתה חנפן אתה יודע את זה?״ אמרתי שניה לפני הנשיקה והוא הביט בי בבוז כי עבדתי עליו שוב, מה שגרם לי לצחוק.

״המפקדת, כולם מוכנים.״ וייס אמר לי וגרם לי ולמרום לקום.
״אני אלך לקחת את הדברים שלי מהחדר שלך״ מרום נאנח והנהנתי לעברו, לאחר מכן התקדמתי לחיילים שלי שעמדו וחיכו לי.
״בוקר טוב לכולם, איך ישנתם?״ שאלתי והם צעקו לי מעולה, וגרמו לי להביט בהם בחיוך. ״יופי אני שמחה..״ התחלתי לחלק שמירות ולהגיד לכל אחד איפה מקומו ועם מי הוא.
״ואחרונים אביאל ותום אתם ביחד.״ אמרתי בקשיחות והם הנהנו לכיווני ושלחו אחד לשני חיוך, ״משהו מצחיק אתכם?״ שאלתי בקשיחות ובקור והם הנידו בראשם. ״משוחררים.״
כולם התחילו להתפזר למקומות שלהם והבטתי בתום ואביאל. ״אסולין ודהן, תיגשו אליי.״ הם התקדמו והביטו בי בבלבול,
״סליחה, פשוט שחר קלט אתכם צוחקים.״ אמרתי והראתי להם עם עיניי את שחר המפקד של הגדוד השני.
״יאללה גם כן זה עלאק מפקד, רץ אחרייך כמו כלבלב מהרגע שהגעת לפה״ תום אמר בזלזול כלפיי שחר וגרם לנו לצחוק.
״דיי לא נכון.״ אמרתי בשעשוע ןהם מחכים שאתוודה,
״טוב נו אולי זה קצת נכון.״ התוודתי וכולנו צחקנו.

מרום יצא מהחדר שלי עם משקפיי השמש השחורות שלי על עיניו, נראה מושלם כמו תמיד וחבורת הבנות של שחר שהביטו בו הזילו ריר בזמן שהוא התקדם אליי.
״אז.. מה בחור יפה כמוך עושה במקום כזה?״ אמרתי לו משועשעת חוזרת אחרי המשפט שנטע אמרה והוא גלגל את עיניו. ״את לא נורמלית יפייפיה, את באמת לא נורמלית.״ הוא נאנח בחיוך היפה שלו אחז במותניי ונתן לי מלא נשיקות רצופות בלחי גורם לי לצחקק.
״התאהבתי במשקפיים שלך.״ אמר לי והניח את משקפיי השמש על ראשו, ״אני רוצה אותם.״ אמר בהחלטיות גורם לי להביט בו במבט מתלבט ולשקול את את זה.
״שכח מזה יפיוף.״ אמרתי ולקחתי את משקפיים השמש על עיניי, ׳אני אקנה לו כאלה כשאחזור יום אחד מהבסיס.׳
״אני חושב שכדאי שאזוז, יש לי עוד נסיעה ארוכה״ הוא אמר ובמבט עצוב עלה על פניו, הנהנתי וליוויתי אותו לשער הראשי.
״כלכך יפה..״ הוא ליטף את הלחי שלי ברכות והביט עמוק אל תוך עיניי, ״דיי מרום״ אמרתי מסמיקה והוא צחק עליי.
״להתראות יפייפיה״ אמר ונישק לראשי ״להתראות גם לך ילד יפה״ החזרתי וחיבקתי אותו, ״אני כבר מתגעגע אלייך..״ הוא לחש לי בצרידות גורם לי לחייך, ״לך כבר״ אמרתי מצחקקת ודחפתי אותו קלות.

״פעם הבאה אני אבוא עם אביאור״ קרץ לי וגרם לי לדפוק את ידי במצח שלי, ״ממש מה שחסר לי פה זה שיזילו לי עוד ריר על שתיכם, אתה לא בא לפה יותר.״ אמרתי בחיוך והוא צחק את הצחוק הזה שלו. ״קנאית קטנה.״