יסמין.

פרק 14:

הפלאפון שלי צלצל וקמתי, הושטתי את ידי אל השידה וניתקתי אותו מהמטען, בלי לראות את השם על המסך העברתי את האצבע שלי ועניתי לשיחה.
״מי זה?״ שאלתי בשקט בעייפות, פיהקתי וקולו של מרום נשמע מעבר לקו ״זה אני.״
״מרום? הכל בסדר?״ עברתי למצב ישיבה והצמדתי את הפלאפון קרוב יותר לאוזן
״כן, כאילו.. כן אני פשוט..״ הוא נשם עמוק והמשיך ״את נוסעת לי עוד שעה, ואני לא בטוח מתי אראה אותך שוב״ הוא נאנח וחייכתי חיוך קטן. ״תוכלי לרדת? אני למטה״ הוא שאל בשקט ושמעתי את הצרידות מעייפות בקולו.
״אני אתארגן לצבא וארד אוקי?״ שאלתי בעדינות וחיכיתי לאישור ״אין בעיה.״ הוא אמר וניתקתי את השיחה.

שמתי לי את השיר ׳before you go' והלכתי לצחצח שיניים.
שטפתי את פניי ואחרי כמה דקות כבר הייתי על ההלבשה התחתונה שלבשתי אחרי המקלחת מלפני כמה שעות טובות. מרחתי קרם גוף בריח ocean של lalin והוצאתי את המדי א׳ שאמא דאגה לנקות בשבילי.
לבשתי אותם בזריזות ונעלתי את הנעליים השחורות של הצבא ונעמדתי מול המראה בוחנת את עצמי. אחרי שסידרתי את הכומתה על כתפי השמאלית ואספתי את שיערי הארון לקוקו גבוה ומתוח, נתתי לעצמי אישור שאני נראת בסדר.
השפרצתי בושם והוצאתי את המטען מהשקע מכניסה אותו לתיק, לקחתי את משקפי השמש שלי והכנסתי אותם לקופסת קרולינה שלה הן שייכות.
סידרתי על גופי את הנשק שלי והנחתי את הדיסקית על צווארי,
הרמתי את התיק על הגב וירדתי בזריזות למטה.
את התיק הנחתי על הרצפה כדי ליצור כמה שפחות רעש והתקדמתי לחדר של אביאור, שתי דפיקות וזה מספיק.
״זו אני״ אמרתי בשקט והוא התיישב במהירות. ״הכל בסדר קטנה?״ שאל ונכנסתי, כשאביאור ראה את גופי על מדי א׳ מבטו הפך לעצוב, ״זהו? את הולכת?״ שאל ונעמד מולי
״לא פשוט מרום התקשר אליי הוא למטה, אני אדבר איתו ואסע.״ אמרתי והבטתי בעיניו החומות דבש של אחי שמביטות בי בעצב, ״טוב תביאי לי חיבוק כבר״ הוא מיד מחץ אותי והרים אותי באוויר גורם לי לחייך, ״אני אוהבת אותך אביאורי.״
״אני אוהב אותך יותר קטנה.״

התקדמתי לחדר של אמא, אחרי הפרידה ממנה ירדתי למטה והרמתי את התיק הענק שלי על הגב, סידרתי שוב את הנשק ולקחתי את מפתחות הג׳יפ שלי מהמתלה מפתחות וראיתי שמחובר אליהן מפתח לבית, ׳אף פעם לא שמתי אותו פה.׳
בחנתי את המפתח וראיתי שחרוט עליו-
׳תמיד יש לאן לחזור׳ ומתחת למשפט חרוטות שתי אותיות באנגלית. A.L זאת אומרת אביאור לוי.
חייכתי ויצאתי מהבית, רואה את מרום נשען על הרכב שלו וכשהבחין בי התקדם אליי, ״תביאי לי את התיק״ ביקש בעדינות ונתתי לו אותו ״זה כבד אחושרמוטה, את לא צריכה לסחוב דברים כאלה.״ אמר בערסיות האופיינית לו וגיכחתי בחיוך.
נעלתי את הבית ופתחתי את בגאז׳ הג׳יפ שלי בו מרום הניח את התיק הכבד בזמן שאני הנחתי במושב הקדמי את הנשק שלי.
״בואי.״ מרום אחז בידי והרים אותי על הבגאז׳ הגדול של האוטו שלו ולאחר מכן נכנס בין רגליי, כמו שהיינו עושים לפני ארבע שנים.

״מרום הכל בסדר?״ שאלתי תוך כדי שאני מניחה את ידי על הלחי שלו והוא הביט עמוק אל תוך עיניי.
״כשהגעתי לבית שלכם ביום חמישי, לא ציפיתי לראות אותך. לא ידעתי שתוך יום אחרי ארבע שנים אני ארגיש את מה שאני מרגיש עכשיו. אבל כמו תמיד.. מבט אחד מהעיניים היפות האלה שלך וכל הפרפרים מתחילים להתעופף לי בבטן. אחרי ארבע שנים שבהן הפרפרים מתים ואני מתגעגע לחום גוף רק שלך, לא ידעתי שתחבקי אותי, לפחות לא חשבתי שזה יקרה היום. אם לא הצלחתי לשכוח אותך ארבע שנים.. כנראה שזה הגורל שלי, להיות שלך.
יום אחד נתקלתי בטבעת יפייפיה כמוך וחשבתי עלייך, ידעתי שאתקל בך יום אחד ונזכרתי איך גרמת לי להרגיש כמו מלך בכל יום איתך, ואני נשבע שמגיל 19 שלי ו-16 שלך הדבר היחיד שרציתי לעשות זה לשים טבעת על האצבע הקטנה שלך, ולהפוך אותך לשלי לנצח.״ מרום ניגב את הדמעות שהשאירו שבילים שקופים על הלחיים שלי וחייך את החיוך היפה שלו.
״מתי תפסיק לגרום לי לבכות כבר ימעצבן?״ חייכתי בדמעות וגרמתי לשנינו לצחוק.
משכתי באפי והוא ענה לי ״אני מקווה שמעכשיו.״ הוא הוציא מהכיס שלו קופסא קטנה ומרובעת ופתח אותה, הטבעת שנצצה מתוכה הייתה כלכך יפה. טבעת יהלומים עגולה שעליה נח כתר עדין ויפייפה. (בתמונה)
הלב שלי החסיר פעימה, ״מרום..״ הבטתי בו בעיניים נוצצות והוא קטע אותי ״אל תדאגי, זו עוד לא הצעה.״ מרום חייך וגרם לי לצחוק.
״את מסכימה לי?״ הוא ביקש רשות כדי לבדוק שזה לא מוגזם מדי בעיניי ודאג שאני לא נרתעת, ״כן״ לחשתי בחיוך וזה גרם לו לחייך לנשוך את שפתיו, הוא הכניס את הטבעת אל האצבע השלישית שלי ביד שמאל. ״אלוהים כמה שאת יפה.. זה יותר מדי קשה לא לנשק אותך.״

הוא הרים אותי כשרגליי סביב גופו וקבר את ראשו בצווארי, ״אני לא רוצה שתשכחי את היום הזה שעברנו יסמין.״ הוא לחש והשאיר נשיקות נעימות על הכתף שלי.
״אני לא אשכח, אני מבטיחה.״ בחנתי את פניו להתבגר ולהתייפות עוד יותר בארבעת השנים האלה, כל הגעגוע שסחבתי התפרץ וחיבקתי אותו כלכך חזק.
״אהובה שלי תסתכלי עליי..״ הוא לחש והרמתי את ראשי אל עיניו בזמן שירדתי ממנו חזרה אל הקרקע, הירוק שבעיניו הפך לבהיר והראה לי את העיניים שאני מחפשת כבר ארבע שנים.
״העיניים שלך, זה הצבע שאני מחפש כל החיים יסמין..״ הוא נישק את ראשי ומבטו נראה אבוד,
עיניו הביטו בעיניי ואחרי שבחן אותן נראה רגוע יותר והצמיד את ראשינו.
״אני לא יכול בלעדייך יסמין לוי״ נשכתי את שפתיי והוא קירב אותי צמוד יותר,
״אני נשבע להפוך אותך ליסמין כהן.״