יסמין.

פרק 90:

אני לא יודעת איך לתאר את מרום במילים, את ההרגשה שלי לצידו. את האהבה אליו שגוברת מיום ליום.
להרגיש את החיבוק שלו, את השפתיים שלו, את הגוף שלו..
הנשיקות שלו שמלטפות את צווארי והידיים שלו שמקרבות אותי צמוד יותר ויותר בכל שניה שחולפת.
הריח שעוטף אותי והחיבוק שאני מקבלת בכל פעם כשאני נכנסת למיטה שלנו.
העיניים שלו, החיוך שלו, יצירות שאלוהים ישב עליהן שעות..
כשמרום מחייך, העולם אוטומטית נראה יפה יותר.
הבעיות נעלמות ביחד עם הצרות, העצב מתפוגג כלא היה, החיוך מופיע והלב שלי מאיץ מהירות, הגוף מתחיל לרעוד כמו בכל פעם שאני לצידו, אני יכולה להשאר איתו לנצח..
להרגיש את החיבוק שלו לנצח.
כל הפעמים בהן פחדתי להפגע, להתאהב..
כל עוד זה מרום.. לא אכפת לי לנסות שוב ושוב.

ההתרגשות שעולה על פניי ברגע שמרום נכנס הביתה, הרעידות שמגיעות לגופי ברגע שהוא מסתכל לי בעיניים..
הלב שלי שמרגיש חי כל עוד מרום לצידי.
אני אוהבת אותך מרום.
אין לי עוד איך לתאר את זה, אין לי עוד איך לחשוב ולהראות,
אני פשוט אוהבת אותך.
אני מאושרת כל עוד אני נושמת לצידך מרום,
כל עוד אני שלך.
בוקר טוב זה בוקר לצידך. להתעורר עם החיוך שלך, המבט הזה והניצוץ שנמצא רק בעיניים שלך.
כל דקה בה מרום לא נמצא לידי הלב שלי נשבר,
גם אם הוא יהיה לצידי כל הלילה, בבוקר כשהוא יקום לעבודה.. אני אתגעגע אליו יותר מהכל.

שמעתי את קולה של הדלת נפתחת ואחרי שניה נתרקת,
״יס, אני בבית.״ קולו של מרום הדהד בבית וירדתי במדרגות בזמן שאני בוחנת את יופיו של מרום, ״הגבר הכי יפה בעולם..״ לחשתי ואחרי שניה חיוכו המושלם הופיע על הפנים האלה שלו,
״אישה יפה שלי..״ מרום לחש ובמהירות נכנסתי בחיבוק שלו, מרגישה את החלקים בלב שלי מתחברים וחוזרים לעצמם.
״אהובה שלי..״ הוא לחש ונישק לראשי,
״בוא אהוב שלי, תאכל משהו..״ אמרתי בשקט ומשכתי אותו בעדינות אל המטבח, ״חכי רגע..״ מרום אמר ועצר אותי,
״תספרי לי כמה את אוהבת אותי..״ הוא לחש וליטף את פניי בזמן שאני מתהפנטת מעיניו הירוקות,
״תשכח מהירח והכוכבים, תשכח מהשמש.״ אמרתי לו בשקט ונישקתי את צווארו באיטיות,
״רק אני ואתה. אני אפסיק לאהוב אותך ביום שלא נראה את שלושתם בשמיים.״ לחשתי לו ונישקתי את שפתיו נשיקה קטנה, ״עכשיו בוא לאכול.״ אמרתי בחיוך ומשכתי אותו למטבח. ״איזו אישה יש לי.. מלכה שלי.״ מרום התיישב בכיסא שבאי במטבח ואני הלכתי למזוג לו את הפסטה והשניצלים שהוא אוהב, כמו ילד קטן.
״בתאבון חייאתי.״ אמרתי בחיוך ונישקתי את הלחי שלו באתי להתקדם אך ידו מנעה ממני ללכת.
״אני אוהב אותך, יס שלי..״

״אמא! אנחנו בבית!״ קולו החמוד של טלאור התערבב לי עם הרעש של הדלת שנתרקה בפעם השניה להיום.
אביאור אחי הגדול, טלאור ושי נכנסו הביתה והתקדמו אלינו אל הסלון, ״מה איתך קטנה?״ אביאור נישק את ראשי וחיבק את מרום, הילדים כבר התמקמו על הספה ביני לבין מרום ואביאור ישב לידי. ״אני בסדר, איך אתה?״ שאלתי אותו והוא נישק את ראשי, ״בסדר מנסים בכל הכוח, את יודעת.״ ענה לי והבנתי שכנראה קשה לו, אבל הוא בכל זאת מנסה.
אביאור הרווק הניצחי הזה נשוי. מי היה מאמין?
ועוד עם ילד...
״איך אור?״ שאלתי אותו בחיוך קטן והחיוך היפה שלו הופיע על פניו, ״היא בסדר גמור, עייפה קצת לאחרונה.״ הוא אמר לי חושש והבטתי בו מבולבלת, ״ממה היא עיי..״ נקטעתי על ידי פרצופו המוסך של מרום ונפל לי האסימון, אור שוב בהריון!
״יואוו!!! אני דודה!!!״ צרחתי בהתרגשות ומרום ואביאור צחקו עליי, ״שוב דודה.״ אביאור תיקן אותי ונתתי לו כאפה לראש.
״מברוק אחי.״ מרום אמר לו ולחץ לו את היד.
״נו מה עם עוד אחד?״ אביאור שאל ואני כבר התחלתי להרגיש את הסומק עולה על פניי, ״אוי מתוקה שלי איך היא מסמיקה.״ אביאור צחק עליי ומרום הצטרף אליו.
״מצחיק אותך יכלב? נסגרה הבאסטה.״ אמרתי לו ומרום צחק, ״עכשיו נשאר רק להנות.״ מרום אמר בחיוך וקרץ לי, אביאור נתן לו כאפה לראש ואני פשוט התחלתי לצחוק.
הילדים שלי מרוכזים בבובספוג אז למי אכפת מכל המכות האלה? הם לא רואים את זה במילא, מה שחסר לי שילמדו להרביץ.
״שום להנות, תשמור על איברך לצד גופך נשמה.״ אביאור אמר למרום ואני דפקתי את ידי במצח והנדתי בראשי,
״תתבגר, יש לך הוכחה חיה לכך שזה כבר קרה יקרציה.״ אמרתי מיואשת מכך שאביאור לעולם לא יתבגר והצבעתי על שני הילדים היפים שיושבים ביני לבין מרום.
״שקט את, אני עדיין מתכחש.״ אביאור אמר לי ודפקתי שוב את ידי במצח, ילד טיפש. סליחה, גבר טיפש.

״הסוף.״ אמרתי בשקט והבטתי בטלאור ושי כדי לראות אם הסיפור לפני השינה כבר הרדים אותם, וכמו בכל לילה, זה עבד.
ירדתי למטה מנסה כמה שפחות להרעיש כדי לא להעיר את הקטנים, התיישבתי ליד מרום ואביאור על הספה ואביאור קיבל שיחה, ״כן חיים שלי, את צריכה עזרה?״ אביאור שאל והנחתי את ראשי על מרום, ״את בטוחה?״ הוא שאל ברכות ולאחר שניה חייך, ״טוב נסיכה, אני אוהב אותך.״ הוא ענה שוב, ואחרי כמה שניות ניתק. ״מה קרה?״ שאלתי והוא הניח את הפלאפון שלו בכיס ״סתם חשבתי היא צריכה עזרה אמרה לי שזה בסדר ושאשאר איתכם.״ הוא ענה והדלת נפתחה.
טל, שירה, תום, אביאל, רז וירין נכנסו וקמנו לחבק אותם,
״אני לא אצרח כי הילדים שלך ישנים.״ טל אמרה לי בחיוך וצחקתי, ״מהממת שכמוך.״ שירה חיבקה אותי ואחרי טל עברה להגיד שלום לשאר הבנים.
״נסיכות שלי!״ אמרתי בשקט ובחיוך מאושר וחיבקתי את תום ואביאל חיבוק מוחץ, ״אנחנו צריכים לנשום אם אפשר.״ אביאל אמר לי בחיוך ואני ותום צחקנו, ״אחינו בעל הבית.״ טל הפזרנית קרצה למרום ודפקתי את ידי במצח, ״בואו בואו.״ אמרתי לכולם ויצאנו החוצה, השולחן היה מלא במגשים של אבטיח מלון אננס תותים ועוד כל מני פירות טעימים, אביאור הביא את הנרגילה והתיישבנו במקומות הקבועים שלנו כמו פעם.

הסתכלתי על החברים שליוו אותי במשך חיים שלמים מחייכים, צוחקים ומאושרים מתמיד. כמוני.
מי היה מאמין שנעבור את כל מה שעברנו עד עכשיו? אני ומרום בכלל.. שנה של זוגיות, ארבע שנים נתק, good time, הריון לא מתוכנן, חזרה, הקומה של מרום..
ועכשיו אני בעצם מבינה שכל מה שהכרתי עד עכשיו, נמצא בהם. כל מה שאהבתי, נמצא בהם.
איך אפשר לתאר אותם במילים? חוץ מזה שהם לא נורמלים..
כשהם מחייכים הלב שלי מתפרק לחתיכות, ואני לא יודעת איך הייתי שורדת עד עכשיו אם לא הם.
כל השנים שלי בצבא, כל הכאב שעברתי, כל חיוך שהיה על הפנים שלי, הכל.. עברתי לצידם.
את הרע, את הטוב, הכאב, החיוכים, כל שניה הם היו שם, גם אם לא פיזית, הם היו אצלי. בפנים.
ולא משנה כמה אני אנסה, אני לא אוכל אפילו להודות להם במילים, הם מעל ומעבר בשבילי.
החברים שלי, המשפחה שלי, האהבה האמיתית שלי.
לצידם אני יכולה להיות מי שאני באמת, לא משנה כמה פאקים יש בי. הם עדיין יאהבו אותי, יותר מכל דבר אחר.