יסמין.

פרק 25:

״איך את שורדת תגידי לי? עם בנות כאלה לידי כל היום הייתי משתגעת!״ אמרתי לבחורה העדינה שמסתבר ששמה שוהם.
״הן לא כאלה נוראיות, אנחנו מסתדרות.״ אמרה לי וחיממה את ידיה בעזרת ספל השוקו החם שלה.
״קר לך?״ שאלתי אותה כשאני מביטה בה, ״טיפה לא משהו קיצוני.״ אמרה לי והנהנתי לעברה, קמתי אל החדר שלי כשהיא מביטה בי בבלבול, לקחתי מהמיטה את הג׳קט נייק האפור של החליפה שאני לובשת וחזרתי אל הפרגולה.
״אני לא מאמינה שאני שותה שוקו.״ גיכחתי והושטתי אליה את הג׳קט. ״הו תודה, למה לא מאמינה?״ שאלה והביטה בי בסקרנות ובחיוך. ׳הילדה הזו דווקא בסדר.׳
״לא הצלחתי לשתות שוקו כבר ארבע שנים.״ עניתי והשפלתי את מבטי אל המשקה בו לא לגמתי מתחילת השיחה..
״למה? זה בערך הדבר הכי טעים שיש.״ אמרה לי בתמימות והניחה את הספל שלה לידה.
״אני לא בדיוק יודעת למה, אולי בגלל הפרידה..״ השפלתי את מבטתי אל טבעת הכתר היפייפיה שהונחה על האצבע שלי.

״תספרי לי.״ היא הביטה בי בחמימות והרימה את רגלה על הספסל כשהיא מחבקת את עצמה.
״לי ולמרום היה ערב קבוע שהיינו יושבים בו בבית שלי או שלו וצופים בסרט או בסדרה מתחת לפוך עם שוקו חם ומרשמלו.. אני מניחה שברגע שנפרדנו השוקו איבד בעיניי טעם, כמו שאר הדברים שהיינו עושים ביחד ואהבתי.״ נאנחתי והנחתי את הספל שלי לידי. ״כמו מה?״ שאלה ולגמה מהשוקו החם שלה כשהיא מביטה בי בעיניה התמימות.
״היינו הולכים הרבה לונה פארק בלילה, וגם זה איבד טעם בעיניי לפני ארבע שנים.״ סיפרתי לה בשקט ושיחקתי בטבעת שמרום קנה לי.
״וואו, הטבעת שלך מושלמת. איפה קנית אותה?״ היא לקחה את ידי ובחנה את הטבעת שלי בעינייה החומות דבש.
״מוכנה לעוד סיפור על מרום?״ חייכתי והיא הנהנה במהירות וצחקקה את הצחוק העדין שלה.

״בסופש שהיינו בבית, עבר עליי בליל שישי לילה סיוט, בבוקר של שבת קמתי וראיתי את אחי שוכב בספה אחת ומרום ועוד חבר טוב שלהם יושבים על השניה, החלטתי דווקא להתיישב לידו, לא יודעת למה. קיצר הוא קלט שמשהו לא תקין ואז אמא שלי קראה לנו לאכול, לא רציתי והוא בכל זאת רצה והכריח אותי לבוא. ניסיתי אבל לא רציתי לאכול אז קראתי לחברה שלי. שמנו בגדי ים ונשכבנו במיטות שיזוף ליד הבריכה, אחי מרום וחבר שלהם יצאו גם לגינה והתיישבו בכיסאות הקבועים שלהם, מרום התקדם אליי וביקש שאני אבוא רגע, התיישבנו על שפת הבריכה ואז התחלנו לדבר ולהפתח, לא זוכרת רגע אחד שלא הייתי בידיים שלו ביום הזה. ב-5:00 בבוקר הייתי אמורה לאסוף את תום ואביאל ולחזור לבסיס, מרום התקשר אליי ב4:00, הוא אמר שאני נוסעת לו והוא לא יודע מתי יראה אותי שוב וביקש שארד, התחלנו לדבר והוא סיפר לי מה הוא מרגיש, זה לא קרה כבר ארבע שנים אבל ככה מרום, הוא לא משחק. הוא ישר אומר את האמת בפנים. ואז הוא סיפר לי שהוא ידע שנפגש שוב ושזה רק עניין של זמן, הוא אמר לי את המילים הכי יפות בעולם ואז שם לי אותה.״ נשמתי עמוק והבטתי בה מאזינה לכל מילה ומילה.

״את מתגעגעת אליו אה?״ היא שאלה והביטה בי בחמימות
״התקדמתי כבר הלאה, אבל עדיין אין בנאדם בעולם שאני אצליח לאהוב כמו שאהבתי את מרום.״ הבטתי בעיניה ועיניה נראו סוערות, מבט שקשה לפענח.
״את רוצה אותו בחזרה אבל הוא פגע בך יותר מדי, אז את לא יכולה לסמוך עליו ולתת לו אותך שוב.״ הבטתי בה בהלם, והיא גיכחה בחיוך ״מכירה את זה, לחיי אהבות מחודשות.״ הרימה את הספל שלה ואני את שלי, עשינו לחיים ושתיתי בהיסוס את השוקו שהיא הכינה לי.
״תודי שהתגעגעת לטעם!״ היא אמרה וצחקה מה שסחף אותי לצחוק ביחד איתה.
״אני צריכה לזוז, כיבוי אורות עוד כמה דקות.״ היא אמרה ושנינו נעמדנו. ״אל תדאגי את עוד תשמעי ממני.״ אמרתי לה בחיוך והיא צחקה.
״יש לי הרגשה שזו תחילתה של ידידות מופלאה.״ היא אמרה בעדינות האופיינית לה וגרמה לצחוק ולהניד בראשי.