יסמין.

פרק 39:

לכבוד שבת❤️ שני פרקים- פרק ראשון.
פקחתי את עיניי וראשי כאב כלכך, אני לא בחדר שלי.
באתי לקום מהמיטה ופלאשבקים תקפו אותי
״אמרתי לך לשחרר אותי!״ צעקתי על תום ותוך שניה הוא היה ברצפה. מה זה היה??
הרמתי את ראשי והבטתי בידיי, מחטים מחוברים לגופי ואני במיטה של בית חולים? מה אני עושה פה?
״התעוררת?״ אביאל נכנס לחדר עם שתי כוסות קפה והביט בי בחיוך קטן, ״מה אני עושה פה אביאל?״ שאלתי מבולבלת,
״התעלפת.״ הוא ענה והביט בי, ״אחרי שהטסת את תום לרצפה..״ הוא השפיל את ראשו והבטתי בו בהלם,
״עכשיו אני נזכרת, דיברנו על עומר..״ אמרתי בעצב ונזכרת בכל מה שקרה.
״כמה זמן אני פה?״ שאלתי והבטתי בו, ״את פה יומיים ג׳ס.״ הוא ענה לי והזדעזעתי. מה יומיים? ישנתי יומיים?!
״היא קמה?״ אימי נכנסה עם אביאור מרום ואמא של אביאל,
״מה אתם עושה פה?״ שאלתי אותה ובכלל נהייתי מבולבלת.
״דאגנו לך.״ אביאור ענה כשהתיישב על מיטתי ומרום נעמד לצד המיטה שעליה אני מסתבר שוכבת כבר יומיים,
״בגלל השטות הזאת באתם?״ שאלתי וחייכתי מביטה באימי מדברת עם אביאל ואימו, מרום הביט בי בחום ונישק את ידי,
״דאגתי לך.. איך את מרגישה יפייפיה?״ מרום שאל וליטף את ידי, ״אני אשאיר אתכם לבד.״ אביאור חייך בעדינות והלך אל אימי והשאר.

״אני בסדר גמור,לא מבינה על מה כל הסרט. אתה יכול בבקשה להעביר לי את הקפה?״ שאלתי ומרום חייך,
״הסרט הוא שאנחנו דואגים לך יס, למה לא סיפרת לי שלא ישנת כל הלילה? וממתי את לא אוכלת?!״ הוא העביר לי את הקפה ומעט כעס עליי. רק עכשיו קלטתי, לא אכלתי משהו נורמלי כבר כמעט שלושה ימים. אכלתי שטויות, חטיפים ושתיתי קפה, ובנוסף, לא ישנתי כמו שצריך.
״אני מצטערת, לא שמתי לב בעצמי..״ אמרתי והוא הביט בי בחום, ״רק אל תדאיגי אותי ככה שוב.״ הוא אמר ברכות ונישק את ראשי, ואני? נמסתי והנהנתי כמו ילדה טובה.
״סליחה שאני קוטעת את המפגש המרגש אבל מישהו בבקשה יכול לקרוא לאחות? אני טיפה רוצה ללכת מפה, טיפה הרבה.״ אמרתי וכולם צחקו עליי.
״אני אקרא לאחות.״ מרום אמר ובא לקום, ״אתה עדיף שתשתוק.״ אמרתי בזמן שאני נשכבת על הצד ומחבקת את ידו במטרה לא לתת לו ללכת,
״אז אני אשתוק, כל מה שתרצי.״ הוא אמר בחיוך והתחיל ללטף את שיערי עם ידו השניה, עצמתי את עיניי והתענגתי על כל שניה.

״מה היא עוד לא התעוררה?״ קולו של תום הופיע בחדר וכולם הביטו בו, ״התעוררה ילד שלי, בואו.״ אימי אמרה וכולם יצאו משאירים אותנו לבד.
״איך את מרגישה?״ תום שאל והתיישב על הכיסא בו מרום ישב לפני מספר קטן של שניות,
״אני חושבת שאני בסדר, איך אתה?״ הבטתי בו ופתאום ראיתי את הסימן הכחול שיש לו מתחת לעין, ׳מה עשיתי?!?!׳
״תום העין שלך..״ אמרתי בשקט ודמעות התחילו להציף את עיניי, ״היי.. זה הגיע לי. אל תבכי יפה שלי.״ הוא הביט בי בחום ובחיוך קטן והרמתי את ידי לכיוון פניו, לא הגעתי אז הוא התקדם אליי מעט, ״עוד כואב?״ שאלתי כשליטפתי את פניו, ״עכשיו כבר לא.״ תום ענה ונישק את ידי.
״אני אקרא לכולם, אני לא אגנוב אותך רק לעצמי.״ תום אמר בחיוך גורם לי לחייך גם וכולם נכנסו, ״נו? השלמתם?״ אימי שאלה והביטה בתום, ״אף פעם לא רבנו.״ תום קרץ לי וצחקנו.

״יסמין לוי?״ אחות שאלה ונעמדה מול המיטה שלי,
״כהן כוסעמק לא לוי..״ מרום אמר ממש בשקט שאף אחד לא ישמע וגלגל את עיניו מה שגרם לי לצחוק,
״כן זו אני.״ עניתי והיא התקדמה, ״אני רק בודקת שהכל תקין.״ אמרה ושיחקה לי עם האינפוזיה והעירוי שתקועים לי ביד, היא הכאיבה לי מעט ומרום החזיק לי את היד.
״מתי אני אוכל להשתחרר?״ שאלתי בעייפות
״זה תלוי, איך את מרגישה?״ השיבה וחקרה את פניי.
״אני מרגישה ממש טוב האמת.״ עניתי לה והיא חייכה גורמת לי לחייך גם. ״תוך שעה את כבר בחוץ.״ אמרה לי וחייכתי כמו ילדה קטנה שקיבלה סוכריה.

״אז זהו רק תחתמי על זה ואת משוחררת.״ הפקידה אמרה לי וחתמתי, ״יסמין, תשתדלי לאכול ולישון כמו שצריך.״ האחות שבדקה אותי הופיעה ואמרה לי ואני הנהנתי בחיוך,
״יש מישהו שיכול לדאוג לזה?״ שאלה וסרקה את כל הצוות שנמצא מאחריי, זאת אומרת את אמא שלי, אמא של אביאל, אביאור, מרום, אביאל ותום. ׳אמרתי צוות..׳
״אני לא צריכה בייביסיט...״ אמרתי בכעס מזוייף אבל תום קטע אותי, ״שתקי. אנחנו נדאג לזה.״ תום הצביע על עצמו ועל אביאל והאחות חייכה ונעלמה.