יסמין.

פרק 45:

נכנסתי אל החדר שלי ונעמדתי מול הארון, שלפתי הלבשה תחתונה, לקחתי את הפוטר של אביאור, שורט פיג׳מה קצר, מגבת ומסרק.
לבשתי את מה שבחרתי כי אני לא מכניסה את המדים למקלחות שלא יתרטבו לי, שמתי את הנשק עליי ויצאתי לכיוון המקלחות.
תוך כמה דקות כבר הייתי עטופה במגבת, שמתי לי את השיר
׳כפרה שלי.׳ של נצ׳י נצ׳ ונכנסתי אל תא המקלחת.
סיימתי ויצאתי מהמקלחת, התעטפתי במגבת השחורה שלי ושמעתי בכי מבחוץ,
הוצאתי את ראשי מחוץ למקלחות והבטתי בשוהם שנשענת על הקיר ובוכה, ״בואי לפה.״ אמרתי והרמתי אותה מהרצפה,
נכנסנו אל המקלחות בחזרה ולבשתי את ההלבשה תחתונה,
״מה קרה?״ שאלתי את שוהם שנרגעה מעט וסירקתי את שיערי מול המראה,
״סתם.. אני מתגעגעת הביתה קצת.״ אמרה לי בשקט ומשכה באפה, ״אנחנו מחר בבית שוהם.״ אמרתי והבטתי בה בחיוך קטן, ״אני לא, אחת הבנות העירה את כולן באמצא הלילה ועשתה בלאגן. שחר חושב שזו אני, הוא השאיר אותי שבת.״ ענתה לי והתעצבנתי,
״זו באמת לא את?״ שאלתי ובחנתי אותה, ״לא נשבעת לך שלא.״ ענתה לי ומשכה שוב באפה.
״בסדר, אל תבכי אני אטפל בזה.״ עניתי ועיניה נפתחו בהפתעה,
סיימתי לסרק את שיערי ולבשתי את שורט הפג׳מה ואחריו את הפוטר, חילקתי את שיערי לשתיים ולקחתי אותו קדימה, שמתי את הכובע ולאחר מכן את הנשק, לקחתי את הדברים שלי ויצאתי אל חדרי.

סידרתי בזריזות את הדברים שלי והלכתי אל האזור של שחר.
״שחר.״ קראתי לו והוא הסתובב אליי בחיוך,
׳תמחק את החיוך מהפרצוף שלך.׳
״תקשיב, אני לא יודעת מה עובר עלייך ובגלל זה אני לא מתעצבנת, אבל מה פתאום אתה משאיר שבת על מעשה בלי לעשות בירור? איפה האחריות שלך?״ שילבתי את ידיי בכעס והוא הופתע, ״שוהם לא אמורה לבכות בגללך.״ הוספתי והוא הנהן באיטיות,
״תקרא לחיילות שלך לפה.״ אמרתי ותוך דקה כולן עמדו מולי בשורה, כולל שוהם.
״תקשיבו בנות, זה המצב או שזאת שחשבה בלילה שהיא שעון מעורר תתוודא ותישא בתוצאות, או שכולכן נשארות שבת, כולכן.״ אמרתי בקשיחות ושחר עמד לצידי,
בחנתי את כולן ותוך שניה ראיתי מישהי דופקת לאיזו ילדה מרפק. ״את, גשי אליי.״ אמרתי והצבעתי על הילדה שקיבלה את המרפק. היא נגשה ומשהו בה לא הסתדר לי,
״שחר אני רוצה שתעשו חיפוש בדברים שלה.״ אמרתי בלי להביט בו, ״מה אבל..״ היא באה להגיד וקטעתי אותה,
״יש לך מה להסתיר?״ שילבתי את ידיי על החזה שלי והיא הנידה בראשה, ״יופי, חיפוש. עכשיו.״

ישבתי על כוס קפה שחור בחדר האוכל הריק ושחר בא לכיווני, ״אלכוהול.״ הוא אמר לי בהלם ומשום מה אני לא הופתעתי.
״קרא לה אליי.״ אמרתי ואחרי כמה דקות היא באמת הייתה מולי, ״למה הכנסת לפה אלכוהול, למרות שידעת שאסור? למרות שידעת שישאירו אותך שבת?״ אמרתי ובחנתי את כל כולה, ״אני לא יודעת..״ היא אמרה והשפילה את ראשה,
״את יודעת, את פשוט מתביישת בסיבה, אל תתביישי, שתינו בנות, כרגע אנחנו לא מפקדת וחיילת בסדר?״ אמרתי והיא הביטה בי מופתעת, ׳שחר לא מקשיב לחיילים שלו?!׳
״אני מניחה שרציתי תשומת לב. אני כמו אוויר, אז עשיתי קצת שטויות כדי לשמוע מההורים שלי ושמישהו יטיף לי קצת מוסר.״ היא אמרה ושיחקה באצבעותיה,
״תקשיבי, אל תחפשי תשומת לב בדרכים כאלה, למעשה אל תחפשי אותה בכלל. היא תבוא לך בדרכים לא טובות אם תחפשי אותה״ עניתי והיא הנהנה, הבטתי מאחורי כתפה וראיתי שעומד בכניסה לחדר אוכל חייל חמוד ומביט בנו,
״וחוץ מזה, אני בטוחה שאת בכלל לא צריכה לחפש.״ אמרתי לה והבטתי בה בחיוך, היא הביטה בי במבט מבולבל הצבעתי על החייל החמוד והיא הסתובבה וחייכה.
״אני לא יכולה לא להשאיר אותך שבת, אבל בכל זאת תחשבי על מה שאמרתי.״ הנחתי את ידי על כתפה והיא הנהנה ודמעות קטנות בעיניה, ״אל תבכי, אני מבטיחה לך זה לא כזה נוראי שבת עם המשפחה השניה שלך.״ חייכתי והתקדמתי אל היציאה,
״תשמור עליה.״ אמרתי בשקט לחייל שהנהן ויצאתי.