יסמין.

פרק 10:

״תודה יסמין״ אביאל אמר לי כשחניתי את הרכב מחוץ לביתו, ״אני מתכוון על הכל. על זה שאת מכניסה אותי לבית שלך, ועל זה שכשאני נסחף בגללך לפעמים את צוחקת איתי על זה ולא נהיית קרה אליי. אין אנשים כמוך.״ אביאל הרים את מבטו אליי וחימם לי את הלב.
״בוא נצא החוצה״ יצאנו מהרכב והתיישבנו כרגיל על המדרגה שמחוץ לדלת ביתו. ״אז.. למה התכוונת כשאמרת שאתה נסחף בגללי?״ התגרתי בו וחייכתי גורמת לו לצחוק קצת ולהניד בראשו.
״אני מניח שזה לא חדש לך שאת כלכך יפה יסמין, וכמו כל גבר גם אני מאבד את עצמי לידך לפעמים.״ אביאל הביט בעיניי והמשיך, ״לא תמיד קל לי לעצור את עצמי מלעשות לך דברים שיגרמו לך להנות יסמין.״ הוא לחש באוזני וגרם לי לגכך.
״אביאל אני..״ לא ידעתי מה להגיד, לא ידעתי שזה מה שהוא חושב וזה החמיא לי בטירוף.
״את לא צריכה להגיד משהו, את לא צריכה להגיד לי שגם את נמשכת אליי או משהו כזה. אני מרגיש איתך מספיק בנוח כדי להגיד לך את מה שאני חושב עלייך.״ הוא אמר והפך את המצב לקליל יותר ״אין הרבה אנשים כמוך אביאל.״ לחשתי והנחתי נשיקה קטנה על הלחי שלו כשהוא מביט למעלה אל הכוכבים.

״אני אוהב לשבת ככה להסתכל עליהם, זה מרגיע אותי.״ אביאל אמר והמשיך להביט אל השמיים שנצבעו מזמן בצבעי כחול ואפור כהה.
״גם אני, הכוכבים כלכך יפים.״ הוא צודק, זה באמת מרגיע.
״את יודעת שהשמיים ככה מזכירים קצת את העיניים שלך?״
זה גורם לי לחייך כשהוא אומר את מה שהוא באמת חושב ולא מתאמץ להראות לי כמה הוא קשוח וגבר גבר. הוא פשוט עצמו לידי, אין הרבה גברים שעושים את זה היום.
״את העיניים שלי? איך?״ צחקתי ובחנתי עוד קצת את השמיים.
״יש פעמים שהשמיים אפורים בדיוק כמו העיניים שלך, והעיניים שלך נוצצות לפעמים כמו הכוכבים כשהמבט שלך הופך לחמים ואוהב, אפשר להביט בהן שעות.״ הוא הביט בעיניי ואני לא הבנתי איך הוא יודע את זה, מתי הוא הספיק לבחון אותן?
״העיניים שלך מזכירות לי תמיד את הים״ הייתי כנה בחזרה והוא גיכח
״את הים? איפה את רואה?״ הוא באמת לא הבין על מה אני מדברת ואני מבינה שמישהו פה לא מסתכל על העיניים שלו בכלל.
״כשאתה כלכך עצבני הן מתכהות ממש טיפה, נראות כלכך סוערות וזה המון פעמים גורם לי להבין את ההרגשה בה אתה נמצא. כשאתה רגוע הן בהירות וגורמות לאנשים להרגע כשמביטים עמוק לתוכן.״

השעה כבר 2:00 ואני רק הגעתי הביתה, עברתי במטבח מחפשת משהו קטן לאכול ומצאתי עוגיות שאמא הכינה, לקחתי אחת ועליתי לחדר.
הורדתי את הבגדים וכרכתי מגבת סביב גופי, פתחתי את סוגר השרשרת שלי והנחתי אותה במקומה בשידה.
נכנסתי למקלחת ואחרי כמה דקות יצאתי החוצה, נעמדתי מול הארון שולפת במהירות הלבשה תחתונה שורט פיגמה וחולצה של אביאור שהייתה אצלי בארון.
כיביתי את האור ונכנסתי למיטה לאט לאט מרגישה את עיניי נעצמות.

״איפה את יסמין?״ שמעתי קול צועק את שמי ולא הבנתי מה הולך. הקול המוכר נשמע שוב ושוב מחדרי וזה מה שגרם לי להכנס אליו בבהלה.
״הנה את״ הוא קם לכיווני והביט בעיניי מחויך,
״אבל איך? זה לא יכול להיות אתה..״ לחשתי והכל כבר הפך למטושטש.
״מה לא יכול להיות? על מה את מדברת יסמין?״ הוא היה נראה כלכך רגוע, ורק אני הייתי כלכך מבולבלת.
״עומר אתה מת..״ בחנתי אותו כלכך הרבה, ועדיין לא הצלחתי להבין שעומר עומד מולי.
״מה מת? יסמין אני פה, הנה תראי אני איתך.״ הוא גיכח וחייך את החיוך היפה שלו,
״התגעגעתי אלייך כלכך עומר״ עיניי כבר היו סחוטות מדמעות והתנפלתי עליו בחיבוק, ברגע כשגופי נגע בגופו הוא נעלם. התחלתי לחפש אותו אבל לא מצאתי, הוא נעלם.
״הבטחת שתשמרי עליי יסמין, למה לא שמרת עליי?״