יסמין.

פרק 79:

•לפעמים אין צורך בדיבורים, המעשים כבר יגידו הכל•

״ברוך אתה ה׳ מקדש השבת.״ וייס אמר וחייכתי לכיוונו,
״היית מהמם.״ סימנתי לו עם השפתיים והוא חייך.
אחרי שעה טובה שבה אנחנו אוכלים צוחקים ושרים תום קם,
״אני יכול להגיד משהו?״ הוא שאל בזמן שכולם יושבים,
״בטח.״ עניתי והוא התחיל.
״אז ככה.. חשבנו על זה, והחלטנו שאנחנו רוצים להגיד לך כמה מילים. בהתחלה התווכחנו מי יגיד ומה יגיד ואז הם החליטו שאני יגיד...״ הוא אמר והביט בי בחיוך וכבר התחלתי להלחץ,
״אני מקשיבה..״ אמרתי בשקט והזזתי את קצוות שיערי אל מאחורי האוזן שלי.

״אז ככה, כל אחד מאיתנו מכיר אותך כבר שנתיים, חוץ ממני שאני מכיר אותך.. כל החיים בערך. ובשנתיים האלה הכרנו מישהי מדהימה.. אחת כזאת שדואגת לאחרים לפני שהיא דואגת לעצמה. אחת שמקשיבה ועוזרת, שנלחמת, גם אם המלחמה לא שלה, העיקר שנהיה שמחים. בשנים האלה בצבא כולנו יצרנו איתך קשרים מדהימים, אם אלה אני ואביאל, אם זה וייס או עדן או כל חייל אחר שיש לך.. היית שם כשהיינו צריכים אותך.
הוכחת לנו שאת יותר ממפקדת, שאת יותר מבן אדם, את מלאך קטן יסמין, את מלכה. ואנחנו רוצים להודות לך על כל יום ויום שבו היית איתנו גם בבית, וגם בבסיס, מנוהל סופש ושירים של עד מתי ועד לערבי גיבוש מסביב למדורה עם הגיטרה.
אנחנו יותר ממעריכים אותך יסמין. את מדהימה ומגיע לך כתר, לא כומתה. אין לנו באמת את המילים שיתארו כמה אנחנו אוהבים אותך.. וכמו שאופייני לנו כל פעם כשאנחנו יוצאים מטומטמים, עצרת אותנו מלריב, לענות למפקדים ולהסתבך, שמרת עלינו קרוב אלייך. ויותר מהכל, דאגת להזכיר לנו שאנחנו בני אדם.
בשנים האלה שלא ביקרת בבית היית איתנו, היית המשפחה שלנו ואנחנו היינו שלך. ואנחנו עדיין, ותמיד נהיה יסמין.
על בחורה כמוך לא מתוותרים. מפה לשם חשבתי שאת הגיוס שלנו נסיים אני את ואביאל ביחד, ואת השחרור שלנו נחגוג על האייפל בצרפת, אבל את עוזבת אותנו קצת יותר מוקדם ממה שתכננו, ואנחנו כבר מתגעגעים אלייך..״ תום אמר והבטתי בו מנגב את הדמעות, זה שבר אותי..
״היומולדת שלך הייתה לפני שבוע, ואנחנו יודעים כמה את שונאת מתנות ומזל טוב וימי הולדת בכללי, אבל לא יכלנו יותר. גם הריון גם יומולדת וגם שחרור.. רצינו להגיד לך מזל טוב אחד ענק מכולנו. אנחנו אוהבים אותך, ובחיים לא נשכח מפקדת כמוך.״ אביאל חייך אליי ונגבתי את דמעותיי בזמן שאני מביטה בכולם מנגבים את הדמעות ומושכים באפם.
״ועכשיו כשאת מתרגשת ורגישה אני חושב שכדאי שנביא לך את זה עכשיו.״ הוא המשיך וכיווצתי את מצחי בשאלה.
״אולי זה לא איתי ועם תום, אבל לפחות זה צרפת.״ אביאל אמר והגיש לי מעטפה,
״אני הורגת אתכם.. מזה?״ שאלתי ולקחתי אותה בהיסוס,
״תפתחי ימעצבנת.״ וייס אמר בחיוך וניגב את הדמעות.
פתחתי אותה והוצאתי את תכולתה, הבטתי בהלם בשתי הכרטיסי טיסה לצרפת שהחזקתי בידי.
״לא נכון..״ אמרתי בשקט והבטתי בהם בהלם,
״זו מתנה מכולנו, מזל טוב אחד ומתנה אחת.״ אביאל אמר לי בחיוך. ״אמאלה אתם לא נורמלים!״ אמרתי בדמעות ורצתי לחבק אותם, ״אני לא מאמינה..״ אמרתי והם צחקו.
״חיבוק קבוצתי!!״ וייס צעק גורם לכולנו לצחוק.

״אני גם רוצה להגיד משהו״ אמרתי וכולם התיישבו במקומם,
״כשהכרתי אתכם עוד הייתי ילדה עם כלכך הרבה חומות מסביבי, וכמו כולם גם אני פחדתי. פחדתי שלא אהיה טובה מספיק, שלא יאהבו אותי, ובעיקר פחדתי להכשל בדרך שלי.
לאט לאט התאהבתי בכם, מבלי לשים לב שברתם לי את כל החומות. בכל יום ויום זכיתי לראות בעיניים כמה אתם מדהימים, ויותר מזה, הרגשתי את זה בלב.
אתם מדהימים, ולא סתם אני כל הזמן אומרת שאתם הכי טובים, זה פשוט מה שאתם, ואני אוהבת כל אחד מכם.
אני מרגישה בטוחה לצידכם כי אני יודעת שתילחמו את המלחמות שלי כמו שאני אלחם את שלכם.
אתם לא רק חיילים שלי, אתם גם חברים לכל החיים, לכל אחד מכם יש פינה אצלי.
תודה רבה על כל רגע שהייתם בשבילי, שנלחמתם לצידי גם אם לפעמים הייתי קשוחה איתכם. תודה על זה שהכרתי חיילים כלכך טובים, אנשים שהם פשוט מי שהם. בלי מסכות.
אני אוהבת אתכם וגאה בכם מרץ 2018.
ותזהרו לא לשמור איתי על קשר אני יהרוג אתכם!״ אמרתי וגרמתי לכולם לצחוק בזמן שאני מנגבת את הדמעות.

״אפשר לגנוב אותך מפה למיטה? אני רק רוצה לחבק אותך ולישון״ לחשתי למרום והוא הביט בי בחיוך,
״את יכולה לגנוב אותי תמיד.״ הוא לחש בחזרה וקמנו.
״מחר יום חופשי. אתם יכולים להנות במיטות שלכם.״ אמרתי וכבר החיוכים של הבנים עפו באוויר,
״אני מדברת על בנים בנות בנפרד יסוטים.״ אמרתי והם צחקו, ״לא להשאר עד מאוחר. סומכת עליכם.״ אמרתי ויצאנו מהפרגולה.
התקדמנו קצת ומרום שילב את ידינו והביט בי בחיוך,
״היי מרום..״ נטע אמרה כשנעמדה מולנו, יראבי הבנות של היום חדורות מוטיבציה, מזה הדבר הזה?

״תקשיבי, עד עכשיו סתמתי את הפה, לא רציתי להתערב כי הבסיס זה עניין של יסמין ואני לא מתערב לה. את יותר מדי מתגרה בה ומנצלת את זה שזה שהיא מפקדת אומר שהיא לא יכולה לגעת בך ולדבר אלייך איך שהיא רוצה. עד עכשיו שתקתי, נתתי לך להכנס ביננו רק כי אני שונא לפגוע באחרים, אבל מהיום שנתקעת בה ככה, אני מקווה שאת אומרת כל יום תודה לאלוהים על זה שאת בחורה.״ מרום אמר בעצבים וליטפתי את ידו כדי שירגע,
״אם לא היית בחורה, אני נשבע שבאותו יום היית מצטערת על ההתנגשות הקטנה שלך.״ הוא אמר בקשיחות והביט בה במבט חודר וקר שגרם לה לבלוע את רוקה בכבידות.
״אתה לא יכול לדבר אליי ככה, אני אגיד את זה לשחר.״ היא אמרה ושילבה את ידיה על החזה שלה גורמת לי לגחך.
״תגידי לשחר, ראית איך הוא הגיב כשנתקעת בה. לא נראה לי שעכשיו הוא יגיב שונה. ואל תשכחי, אני לא שייך לבסיס, אני יכול לדבר אלייך איך שאני רוצה.״ מרום אמר לה באדישות, ״נלך יפייפיה?״ הוא שאל אותי בחיוך קטן בזמן שאני בהלם מהמילים שלו.
״כבר פחדתי שלא תשאל.״ אמרתי צוחקת והוא נישק את ידי,
״אם לא אכפת לך, אנחנו מאוד נשמח ללכת.״ מרום התגרה בנטע בכוונה והלכנו משם אל החדר שלי.

״בואי לפה..״ מרום אמר וקירב אותי אליו כשסגרתי את הדלת,
הוא הצמיד את שפתיו אל שפתיי, אחרי כמה דקות שבהן שפתינו זזות בתיאום מושלם התנתקתי וחיבקתי אותו חזק.
״בואי נפשיט אותך ותכנסי למיטה, תנוחי קצת.״ הוא אמר והתיישב על הברכיים מולי, פותח את כפתור הג׳ינס שלי ושולף אותו ממני, ״ילד שלי..״ הוא לחש והניח נשיקות חמימות ונעימות אל בטני התחתונה גורם לי לחייך.
״ואת.״ הוא אמר לי וקם. ״אישה יפייפה שלי..״ הוא אמר והוריד לי את החולצה, הוא נישק את שפתיי בחמימות והוריד את החולצה שלו, ״כנסי למיטה שלא תתקררי לי.״ הוא אמר בעדינות והלביש לי את החולצה הלבנה שהוריד מגופו לפני מספר שניות, ״מאמי שלי..״ אמרתי וחיבקתי אותו קוברת את ראשי בצווארו ועוצמת עיניים.