יסמין.

פרק 77:

״חשבת על שם?״ מרום שאל וליטף את שיערי בזמן שראשי מונח על החזה החשוף שלו,
״חשבתי על שם אחד לבן, טלאור.״ עניתי והבטתי בו רואה את החיוך היפה שלו מתפרש על שפתיו, הוא מת על השם הזה.
״מלכה..״ הוא חייך ונישק את ראשי, ״ואם בעזרת ה׳ יהיה לנו עוד ילד או ילדה הייתי רוצה שי.״ אמרתי והבטתי בו יודעת ששנינו אוהבים את השם הזה. ׳שי זה מתנה.׳
׳אני ומרום קיבלנו במתנה כלכך הרבה הזדמנויות להיות ביחד, לחזור להיות שוב מרום ויסמין של פעם. רק הרבה יותר טובים. יותר מאוהבים. הורים..׳
״את מושלמת.״ הוא אמר ונישק את שפתיי גורם לי לצחקק.
״ואתה? חשבת?״ שאלתי ושילבתי את ידינו מלטפת מעט את ידו, ״חשבתי רק על שי, שנינו אוהבים את השם הזה וזה גם שם של בן ובת, אז הבכור שלנו יהיה טלאור.״ הוא אמר בשקט וליטף את בטני, ״והשני או השניה שלנו יהיו שי״ אמרתי בחיוך גורמת לו לחייך. ״אני אוהב אותך יסמין כהן.״

פקחתי את עיניי וחייכתי לעובדה שאני עדיין עטופה בידיו של מרום, הרמתי את מבטי אל פניו והוא בכלל היה ער.
״מאמי? למה אתה ער כלכך מוקדם?״ שאלתי והוא הצמיד אותי אליו, ״סתם.. חשבתי קצת.״ הוא אמר והלב שלי החסיר פעימה, ״על מה?״ שאלתי וניסיתי להסתיר את הפחד שכבש את קולי.
״סתם עלינו..״ מרום אמר וקפאתי, ׳הוא מתחרט?׳
״מה יש לחשוב?״ שאלתי ומבט עצוב עלה על פניי,
״אני לא יודע, הולך להיות לי ילד, מן הסתם שאני צריך לעצור שניה ולחשוב על זה.״ הוא אמר את זה כאילו זה הדבר הכי פשוט בעולם. במקום להתפרץ בבכי דוחה מעורר רחמים, קמתי מהמיטה לבשתי פיג׳מה ואספתי את הדברים שלי לארגון בוקר.
״רגע יסמין, נו בחייאת רבאק״ מרום אמר בכעס והבטתי בו מבולבלת ועוד יותר מפוחדת, ׳מה אני אעשה אם מרום מתחרט?׳
״את מבינה את זה שהולך להיות לי ילד ואני בן 23? את מבינה את זה שאני צריך להתאפס על עצמי בשביל זה?״ הוא אמר בכעס שגרם לעיניו להתכהות ופה.. פה התחרפנה לי הקופסה.
״מרום. הילד שלי זה לא זה. אני בסך הכל בת 21, אני עוד בצבא! אז אל תבוא ותגיד לי שאתה בן 23, כי אני זו שסוחבת את הכל, לא הכרחתי אותך להכנס איתי בזה אם לא הבנת. לא ביקשתי ממך להיות אבא שלו למרות שזה מה שאתה. אולי לא אמרתי את זה אבל הנה אני אומרת עכשיו, אם אתה לא רוצה אתה יכול לדפדף לי מהחיים, אני לא מכריחה אנשים לגדל איתי ילד מרום.״ אמרתי באדישות שמלאה בכעס מוסתר, כלכך רציתי להוציא את הכאב שלי על מרום, כלכך רציתי שיתחרו על מה שהוא אמר, כלכך רציתי שכל השיחה הכואבת הזאת תעלם..
אספתי את הדברים שלי והבטתי בו בקרירות,
״אני אתן לך לחשוב על זה לבד. אם אני אחזור ואתה לא תהיה פה.. אני אבין שאתה לא רוצה אותנו בחיים שלך, וזה מה שיהיה. פשוט וקל.״ אמרתי באדישות לקחתי את הנשק ויצאתי מהחדר.