יסמין.

פרק 40:

פרק שני.
״אני מתגעגעת אלייך ילד גיבור שלי.״ אסתי סיימה את הנאום שלה וכולם עמדו עם דמעות בעיניים.
חיבקתי את דור האח הצעיר בן ה16 של עומר, הוא לידי מהרגע שהגעתי. אני לא מוכנה שילך והוא לא מוכן ללכת.
״יסמין..״ רועי המפקד שלי אמר לי בשקט והרמתי את ראשי,
״את היחידה שלא אמרה כלום.״ הוא אמר והביט בפניי,
״אני יודעת.״ עניתי באדישות. ״אני יכולה גם להגיד משהו?״ שאלתי ואסתי הנהנה בחיוך מלא בדמעות,
היא רק חיכתה שאני אדבר..
״אתה בא איתי?״ שאלתי את דור והוא הניד בראשו בעצב, הוא לא מסוגל.. התקדמתי מעט לכיוון הקבר ולאחר מכן הרמתי את ראשי וראיתי את כולם מביטים בי,
המבטים של כולם. הדמעות שנוכחות אצלם בעיניים. כל החשיבות שהם נותנים לי כרגע, הכל גרם לגוף שלי לקפוא..
״אני איתך.״ דור לחש לי והחזיק את ידי, חייכתי אליו חיוך קטן סדרתי את הנשק עליי כמו שצריך ונעמדנו ליד הקבר, הרמתי את משקפיי השמש שלי אל שיערי ונעמדתי ליד הקבר של.. עומר.

״את עומריקו שלנו, הכרתי בצבא. אני זוכרת את היום הראשון שפגשתי בו. אני הלכתי לאיבוד בחיוך שלו והוא היה נער חייכן ומורעל, עוד לא הוריד את התיק מהגב וכבר רצה להתחיל.
תמיד היה ראשון באימונים, הוא התאהב בזה, כמוני.
עומר תמיד הזכיר לי את עצמי. ילד מדהים, אף פעם לא מתחצף, תמיד מדבר יפה ומכבד, חייל למופת.
אני זוכרת שהוא היה פותח את הבוקר בהנחת תפילין ואז יוצא אלינו בחיוך סוחף, חיוך כזה שגורם לכולם לחייך אחריו.
המון רגעים חלקנו ביחד אני ועומר, אם זה הפעמים שהיינו יושבים בפרגולה ומתחילים לשיר ולרקוד, וגם אם זה היה שיחות מהלב בלילה.
היינו חברים טובים גם בלי קשר לכך שהוא היה חייל שלי, אפשר להגיד שהכרתי אותו טוב. אולי אפילו הכי טוב.
עומר תמיד היה שם בשבילי, גם כשלא באמת הייתי צריכה, אבל עדיין. הוא היה שם.
כבר כמה ימים שאתה בא לי בחלומות עומריקו, אתה אומר לי תבואי לבקר אותי, ואני לא הבנתי למה אתה אומר את זה, עד עכשיו. בחלום אמרת לי, לבקר, קבר. שזה נשמע דומה.
ועכשיו אני מבינה אותך, אז הנה, אני פה.
ואני יכולה להגיד לך בלב שלם עומר, אני מתגעגעת אלייך.
אין יום אחד שבו אתה לא בראש שלי מלאך קטן.
ואם לומר את האמת, חשבתי שזה כבר עבר. חשבתי שהפסיקו הדמעות, חשבתי שהתגברתי, שהמשכתי הלאה.
אבל אני מיום ליום מבינה שזה לא להתגבר, זה לבכות על חייל שאיבדתי. הכאב לעולם לא יפסק, וזה לא משהו שכל האנשים מבינים, זה משהו שלעולם לא ישכח ממני. העיניים שלך, זה צבע שלא שוכחים עומריקו. היית הלב של הגדוד,
גם כשאתה רחוק ממני אתה תמיד קרוב ללב שלי, אתה תמיד איתי, ואני תמיד איתך. אתה בראש שלי, בלב שלי ואני אף פעם לא שוכחת אותך. אני מתגעגעת אלייך בכל רגע. העיניים שלי והלב שלי קוראים לך, גם כשכל העולם מסביבי אני עדיין צריכה אותך. נשמתי איתך יקר שלי, החייל עם הלב הכי גדול שיש. אתה תמיד איתי עומריקו, בהווה, בעבר ובעתיד,
תמיד תשאר עומר שלי.״

נגבתי את הדמעות ונישקנו את הקבר, שמתי את משקפיי השמש על עיניי האדומות מדמעות והתקדמנו אל תום ואביאל שהביטו בי עם דמעות בעיניים, אביאל נישק את ראשי ותום חיבק אותי הם יודעים כמה קשה לי, וייס הניח את ידו על כתפי וחייכתי חיוך קטן לעברו. אני בסדר.״ אמרתי בעדינות והתנתקתי מהחיבוק של תום.
לאחר מכן תום חיבק את דור חיבוק גברי וכך גם אביאל ווייס וכשדור סיים חזר לעמוד לידי.
אסתי התקדמה אלינו בחיוך כואב, ״אני רוצה שתכירי יהב ושניר, החברים הכי טובים של עומר.״ אסתי אמרה לי ופגשתי בשני בחורים בני 19 בערך,
״אני יסמין, המפקדת של עומר..״ אמרתי בצער והרמתי את משקפיי השמש שלי אל ראשי.
״דיברת מדהים.״ יהב אמר לי בחיוך קטן וחייכתי אליו בחזרה ״אהבת אותו אה?״ שניר שאל בעצב, ״יש מישהו שלא?״ החזרתי בשאלה גורמת להם לחייך מעט.

״דור אני רצינית, אם אתה צריך את הדבר ההכי קטן, אתה מתקשר אליי, ברור?״ שאלתי את דור והוא חייך אליי והנהן.
״תרשום.״ אמרתי כשנתתי לו את המספר שלי והוא חייג אליי כדי שאשמור את המספר שלו.
״תשמור לי עלייך אה?״ אמרתי בחיוך קטן והוא חיבק אותי,
״אין כמוך יסמין.״ הוא לחש בשקט והרגשתי את הדמעות שוב עומדות לי בגרון, ״דיי אני בסוף אבכה שוב.״ אמרתי לו וצחקנו. התקדמתי אל הג׳יפ שלי שבו נמצאים תום אביאל ווייס והתחלתי לנסוע חזרה לבסיס.

נכנסתי אל החדר שלי והורדתי את התכשיטים שלי.
לבשתי פיג׳מה למקלחת ונעמדתי מול הארון, שלפתי הלבשה תחתונה ומגבת, לקחתי את המסרק והנשק שלי ויצאתי מהחדר.
חפפתי את שיערי באגרסיביות וסיבנתי את גופי, שטפתי את כל כולי ויצאתי מהמקלחת כשגופי עטוף במגבת השחורה.
לבשתי את ההלבשה התחתונה שלי ואת הפיג׳מה, סרקתי את שיערי וכשסיימתי שמתי את הנשק עליי אספתי את הדברים שלי והלכתי לחדר.
עברתי בפרגולה הריקה ונכנסתי לחדר, תליתי את הנשק שלי במקומו והפשטתי את הפיג׳מה מעליי, מהר מאוד השחלתי את עצמי לפוטר של אביאור ונכנסתי למיטה עטופה בריח שלו שלא ברור לי איך נשאר משבוע שעבר שבו אביאור השפריץ עליו את הבושם שלו והיה איתו בסופש בשביל שידבק הריח שלו.
לאחר מכן סידרתי את הדברים שלי במקומם ונכנסתי למיטה מותשת מכל היום הזה שהכנתי,
לאט לאט הרגשתי את עיניי נעצמות וסוף סוף יכלתי לישון.