יסמין.

פרק 75:

״לא בייב אין מצב..״ מרום אמר ושילב את ידיו על החזה שלו, ״נו מאמי כולה בגדים מה אכפת לך, זה אביאל.״ עניתי לו והוא היסס, ״good time?״ אביאל נעמד מולי בחיוך ממזרי,
״אביאל בחייאת שתוק.״ אמרתי לו וצחקתי ״בוא אח שלי קח בגדים כנס להתקלח.״ אביאל אמר ושם על מרום את ידו והלך איתו כנראה למגורי הבנים.
״דביל..״ צחקתי בשקט והתקדמתי אל מקלחות הבנות.
אחרי שהסכמתי לעצמי להגזים חצי שעה עם המקלחת יצאתי מהמקלחת ונגבתי את גופי, מרחתי את קרם הגוף הקבוע שלי ולבשתי את ההלבשה התחתונה.
אחריה לבשתי את המכנס השחור שלי של stop looking..
שמרום הביא לי מהבית וחולצת בטן שחורה וארוכה. (בתמונה)
נעמדתי מול המראה וענדתי את התכשיטים שלי בחזרה.
סרקתי את שיערי וייבשתי אותו עם המגבת בזמן שאני שמה את הנשק על גופי אוספת את הדברים שלי ויוצאת מהמקלחות אל חדרי. עברתי דרך הפרגולה וחייכתי למראה של מרום יושב עם הבנים וצוחק איתם, אני אוהבת את זה שהם גורמים לו להרגיש בבית.

נכנסתי אל חדרי סרקתי את שיערי שוב ויצאתי מהחדר.
״איפה מרום?״ שאלתי ונכנסתי אל הפרגולה, ״נטע קראה לו רגע..״ וייס אמר לי והרגשתי את חום הגוף שלי עולה.
״הבנתי.״ אמרתי והתיישבתי לידם, ״קפה?״ וייס שאל ואני יודעת שהוא קם מפחד שאתפוצץ.
״אני אשמח. אבל תרגע, אני לא הולכת להתעצבן.״ אמרתי והוא נשם עמוק והלך כנראה לעשות לי קפה,
״היי..״ שוהם נכנסה לפרגולה והביטה בי, ״שמעתי שמגיע לך מזל טוב..״ אמרה בחיוך והנהנתי, ״מזל טוב יסמין.״ היא אמרה בחיוך וחיבקתי אותה,
״מה יש?״ שאלה אותי ובדיוק וייס חזר, ״תודה יפיוף.״ אמרתי והוא חייך, ״החברה שלך לקחה את מרום לצד לדבר והוא הלך איתה.״ אמרתי ושתיתי מהקפה שלי,
״היי.. יצאת.״ מרום אמר ונכנס אל בפרגולה, ״כן, יצאתי.״ עניתי בחיוך קטן ושתיתי עוד שלוק מהקפה הרותח נהנת להרגיש את הצריבה בשפתיי.
״הכל בסדר בייב?״ הוא שאל וליטף את הלחי שלי,
״הכל טיל. יותר טוב מזה, אני אשתגע.״ נעצתי מבט בנטע ועצרתי את עצמי מלשפוך את הקפה שלי על הפרצוף שלה.
״יס..״ מרום לחש לכיווני, ״הכל בסדר מרום״ עניתי בקשיחות,
׳כל העצבים האלה לא בריאים לתינוק שלי.׳
״דיי..״ אמרתי ונתתי לו נשיקה בלחי, ״אני יכול חיבוק?״ הוא שאל ונעמדתי לאט, כרחתי את ידיי סביב צווארו והוא חיבק אותי, ״חשבתי שזהו, אני ואתה לנצח, כנראה שטעיתי.״ לחשתי והתנתקתי מהחיבוק.

״את צוחקת עליי..״ הוא לחש בשקט וגיכח מביט בי לא מאמין.
״בואי רגע.״ הוא ביקש וקמתי באדישות, התקדמנו והתיישבנו על השולחן הקבוע שלי ושל תום ואביאל.
״את חושבת שטעית?״ הוא שאל והביט בעיניי בכאב,
״אתה בא לבסיס שלי הכל טוב ויפה, אני נכנסת לפרגולה ושואלת את החיילים שלי איפה אתה והם אומרים לי שנטע לקחה אותך הצידה פחות או יותר שעה אחרי שעשית איתי אהבה. אני לא יודעת מה זה מרום אבל משהו דפוק, וזה לא מגיע לי.״ עניתי באדישות ושתיתי שלוק מהקפה שלי.
״את לא מתכוונת לזה..״ מרום הניד בראשו מעט והביט בי כשדמעות חונקות את גרונו.
״אני רוצה שתלך.״ אמרתי בקשיחות והכאבתי לעצמי בלב,
״יסמין..״ הוא אמר בשקט והביט בי מבולבל, ״אין יסמין, תחליט מי הולך. אני או אתה?״ עניתי ולא העזתי להביט בו.
״אני חושבת שזה לא שייך לי מרום..״ אמרתי בשקט ודמעות חנקו את קולי, הורדתי את הטבעות שלי והחזקתי אותן בידי..
״יסמין אם את מחזירה לי את זה אני באמת הולך.״ הוא אמר בשקט ושמעתי את קולו נשבר,
״תלך מכאן. אני לא רוצה אותך פה.״ אמרתי בקשיחות מנסה להשמע כמה שיותר אמינה, ״את לא רוצה אותי פה?״ הוא שאל והביט בי אבוד ומפוחד, עיניו היו נראות כמו סערה בים.
״לא..״ עניתי בשקט והנחתי את הטבעות בידו.
קמתי ממקומי ונכנסתי אל הפרגולה.

״נוהל חמישי?״ וייס שאל אותי כשנכנסתי לפרגולה והתחיל לנגן בגיטרה. התיישבתי בין תום לאביאל ורגשות האשם התחילו להציף אותי, במקום לשבת פה עטופה באהבה של מרום אני כאן בלעדיו, לא הייתי צריכה לדבר אליו ככה. אולי הגזמתי, ואולי הוא עדיין בחדר שלי..
״אני כבר באה.״ אמרתי להם והתקדמתי אל החדר שלי,
״הוא לא פה..״ נטע אמרה לי ושילבה את ידיה על החזה שלה, ׳מזה?!׳
״ומאיפה את יודעת?״ שאלתי אותה והיא הצביע לכיוון השער הראשי, ׳הוא כבר נסע..׳
״הוא אמר לי למסור לך שהוא מת עלייך אבל הוא מעדיף לישון במיטה שלו.״ היא אמרה וצחקתי לה בפנים, ׳כלבה.׳
״הוא צודק, המיטה שלו מושלמת.״ אמרתי לה בכוונה ונשכתי את שפתיי. ״ביוש.״ אמרתי לה בחיוך ונכנסתי לפרגולה.

״תצטרפי?״ וייס שאל בחיוך, ״מה שרים?״ שאלתי והתיישבתי איתם, ״אל תאמרי של אבי אבורומי.״ הוא ענה וחייכתי, אני אוהבת את השיר הזה.
וייס התחיל לנגן ולשיר- ״לא חשבתי שאפול, איך עברנו את הכל. השמש לא תזרח יותר, והירח מסתתר.

הוא סימן לאביאל להמשיך והוא התחיל לשיר- ״אם רק תביטי לאחור, תראי שעוד אפשר לחזור. היה קשה לא אשקר, אבל הבטחת לא לוותר.

הם הביטו בי והמשכתי- אז אל תאמרי לי די, אל תאהב.
נשאר לי רק חצי לב ועכשיו, אני לא יודע איך להמשיך,
הייתי רגיל שאת לצידי. ואם יום אחד תרגישי לבד, תדעי שאני תמיד האחד, שלא יוותר שלא יעזוב, כי לעולם לא אפסיק לאהוב.

הבטתי בתום והוא המשיך- ״הרוח כבר שתקה מזמן, האושר כבר אינו כאן. החלומות לא מפסיקים, והלילות לא נגמרים.
אחרי תקופה כה ארוכה, הבנתי את הבעיה..
זה לא אנחנו, זה החיים. צריך ללמוד ממכשולים.

הוא הביט בי והנהן גורם לי שוב להמשיך- ״עכשיו השקט מדבר, נשאר רק זיכרון חוזר. אני יושב ומחכה, ליום שבו סוף סוף נחיה.
סיימתי לשיר והם מחאו לי כפיים ושרקו.