אהבה שבורה

פרק 2

-מתאו-

''תקשיב לי טוב עכשיו דייגו, המשימה שלך הייתה פשוטה. ללכת למכור את הסמים, ולחזור אם סכום הכסף המלא. לא הצלחת להשלים את המשימה ועכשיו תשלם.'' אמר אח שלי מיקלה באדישות, אבל הטון שלו עדיין היה קשוח.
דייגו היה אחד מסוחרי הסמים של המאפיה, הוא היה צריך למכור כמה סמים ולחזור, לא סיפור.
אבל הוא חלש. חלש מידי.
הצליחו לעבוד עליו ולא שילמו לו את כמות הכסף המלאה.
''בבקשה, אני מתחנן, אני אדאג שתקבלו את הכסף. אני מבטיח!''
כמו שאמרתי, חלש.
לא הוצאתי את האקדח עדיין והוא כבר על הברכיים מתחנן לחייו.
חבל שזה לא עומד לעבוד לו.
''אתה ידעת את הסכנות דייגו, עכשיו תצטרך לעמוד בתוצאות.'' אמרתי והוצאתי את האקדח ויריתי בו.
''בשביל מה עשית את זה? לפחות היית נותן לי להוציא קצת עצבים. למה ישר להרוג?'' אמר קרלו עם חיוך במטרה לעצבן אותי. הוא תמיד כזה.
''קרלו. אל תעצבן אותו הוא גם ככה לחוץ מהאירוע בעוד כמה ימים'' אומר מיקלה בחצי ציניות חצי רצינות.
''אני לא לחוץ ואני לא עצבני סתם אין לי זמן היום ולא דחוף לי לבזבז עליו את הזמן שכן יש לי.'' אני אומר ומתחיל לצאת מהסמטה.
''טוב שמענו אותך 'מר לחץ'.'' קרלו מתגרה בי שוב.
''קרלו.'' אני אומר באזהרה
''בסדר בסדר סתמתי.'' הוא אומר ומרים את ידיו כחף מפשע.

הגענו לאחוזה אחרי שהיינו בסמטה כדי לסיים את העבודה עם דייגו וישר הלכתי להתקלח.
מיקלה וקרלו הלכו למשרד לחכות לי שם לראות מה עושים עם המבוגרים.
סיימתי להתקלח והלכתי למשרד רק כדי לשמוע את שניהם מתווכחים על חוקים של משחק דמקה.
''כל עוד לא אומרים בתחילת המשחק שעושים שרופים אז לא עושים'' אומר מיקלה בפרצוף מיואש
''אבל זה אמור להיות ברור מההתחלה כבר. מי משחק דמקה בלי שרופים?'' אומר קרלו כנראה כי מיקלה מוביל.
'' טוב שקט שניכם. צריך להחליט מה עושים באירוע.''
בעוד שבוע עומד להיות אירוע של כל הגדולים במאפיה.
הבעיה? הם אומרים שאני צעיר מדי כדי להיות הדון, רוב הסיכויים שיהיו מתנגדים.
הפתרון? להוכיח להם שהם טועים.
לפי החוקים של המאפיה, אני באמת צעיר מידי.
אני רק בן 27 וכדי להיות הקאפו די קאפו צריך להיות לפחות בן שישים, וגם חובה להיות נשוי.
אני לא אף אחד מהדברים האלה.
אבל הדון הקודם, אבא שלי, כבר לא בין החיים.
מה שהשאיר אותי לקחת את האחריות.
המתנגד הכי גדול זה דודי, רוקו.
''אני אומר לקחת את אחד מהבכירים שמזלזלים ולירות בו ביד או ברגל או משהו, ככה הם יבינו שאתה רציני.'' אומר קרלו במהירות כאילו הוא ממהר לאנשהו.
קרלו תמיד בעד אלימות.
זאת הסיבה שהוא הקאפו, המפקד של כל קבוצות החיילים ובעיקר אחראי לעינויים, כמובן גם אני ומיקלה, אבל בעיקר הוא.
''לא.'' מיקלה ממהר להגיב ''הם אלולים לחשוב שאתה לא יכול לשלוט בעצמך וברגשות שלך, אתה תצטייר כחלש. הדרך היחידה לפגוע במישהו מהבכירים זה אם הוא נותן סימנים של בוגד.''
לא סתם מיקלה הוא הקונסיילרי שלי. הוא קטן ממני בשלוש שנים וקרלו קטן ממנו בשנתיים.
למרות שאני צעיר, אני בנוי להיות הדון. לזה אבא שלנו אימן אותי כל חיי.
אנחנו אף פעם לא מחשיבים אותו כאבא.
זאת הסיבה שבגללה חיפשנו תוכנית נקמה על כל מה שעשה לנו ולאמא שלנו והרגנו אותו לפני כמה חודשים.
מאז שהוא מת אני נהפכתי לקאפו די קאפו אבל הבכירים עדיין מתילים ספקות.
''אז מה עושים?'' שואל קרלו ומקפיץ את הרגל, עכשיו אני יודע שהוא ממהר לאנשהו.
''תגיד לאן אתה ממהר שאתה לחוץ ככה?'' אני שואל
''סתם רציתי לראות מה קורה במועדון החדש, עדיין לא הלכנו אליו ורציתי לראות איך הולך שם.''
הבנתי. כשקרלו הולך לאחד המועדונים שלנו הוא בדרך כלל הולך לשם למטרה אחת. הזונות. הן שם מבחירה והן בדרך כלל מרוצות כשהוא מגיע, עושות תחרות אחת עם השנייה מי מקבלת את הזין שלו.
''טוב הבנתי. נחשוב כבר על משהו. המטרה זה שאף אחד לא יעז לפקפק בכוח שלי. מי שכן, מקבל כדור.'' אני אומר, לא רוצה יותר להמשיך את השיחה הזאת.
''בסדר. קרלו חכה, אנחנו נראה לי באים איתך.'' אומר מיקלה וזורק אליי מבט. אני מהנהן ואנחנו יוצאים מהחדר.