אהבה שבורה

פרק 44

-בל-

ראיתי את האיש הזה נכנס לשירותים ואני כבר יודעת שמתאו ידע מה לעשות מפה.
המטרה שלי זה להתערבב בין הבנות ולמצוא דרך לצאת מפה כמה שיותר מהר, אני לא יכולה שהקאפו יתפוס אותי.
אני מקווה שהוא נשאר ערום בחדר ומחכה לי.
אני חייבת מקלחת בגללו.
אני ממשיכה לדבר ולצחוק עם הבנות ולאחר כמה דקות אני שומעת את האזעקה שמדווחת על שרפה ואני יודעת שזה הסימן שלי לצאת.
אני מתחמקת מכל אחד שאני רואה ורצה החוצה.
חנינו רחוק יותר מהשאר כדי שלא יראו אותנו אז אני צריכה לרוץ ועכשיו אני יודעת שזה היה רעיון טוב להתאמן עם עקבים.
אני כמעט מגיעה למכונית ושומעת מישהו מאחורי, אני מוציאה את האקדח ומסתובבת אבל אז אני רואה שזה מתאו.
אנחנו רצים ביחד למכונית והרגל שלי מתעקמת בגלל העקבים אבל לפני שאני מספיקה ליפול מתאו תופס אותי ורץ איתי בידיים שלו.
אני מסתכלת עליו ורואה שהוא שקוע במחשבות.
אני לא יודעת על מה הוא חושב, אני רק יודעת שזה קשור לאיש עם המספר.
אנחנו מגיעים למכונית, נכנסים וישר מתחילים לנסוע מבלי לבזבז שניה.
''מתאו?" אני שואלת בשקט אבל הוא לא עונה לי.
הוא נראה שקוע במחשבות ואני מתחילה לדאוג.
''מתאו?" אני שואלת יותר בקול עכשיו.
הוא עדיין לא עונה לי.
הוא מסתכל עליי לרגע, המבט שלו אדיש וקר, ואז הוא מחזיר את המבט לכביש.
אני מבינה שקרה משהו אבל עם כמה שאני רוצה לדעת אני יודעת שהוא לא יספר לי.
אני נותנת לו את הזמן שלו במהלך הנסיעה אבל להפתעתי אנחנו לא נוסעים לאחוזה.
הוא מוריד אותי בבית שלי ושל שירה.
אני מסתכלת עליו, מבט מופתע ברור על פניי אבל הוא אפילו לא מסתכל עליי חזרה.
אני יורדת מהאוטו ולא מספיקה להגיד כלום לפני שהוא פשוט נוסע.
אני מרגישה את הלב שלי דופק ואני פשוט בוהה במכונית שכבר לא שם.
זה פגע בי יותר ממה שחשבתי שזה יפגע.
עכשיו גם נפל לי האסימון שאני סיפרתי לו הכל על החיים שלי אבל הוא לא סיפר לי כלום.

''ראיין, אני צריכה עזרה.'' כרגע חזרתי מבית ספר, ההורים לא בבית אז אני הולכת לראיין.
''מה קרה עכשיו?" הוא שואל, הטון שלו דואג ואכפתי.
הוא יודע שיש לי בזמן האחרון בעיות בבית ספר, בעיקר עם מישהי שהעמידה פנים שהיא חברה שלי.
''היא סיפרה את הסודות שלי. את כולם.'' אני מספרת לו.
הכל שלי חנוק והוא שם לב לזה.
הוא קם מהכיסא שלו ומחבק אותי חזק, אני לא בוכה אבל כן יש לי דמעות בקצה העיניים.
''הכל יהיה בסדר. אני אעזור לך.''
ראיין תמיד שומר עליי, אם זה מבנים שהציקו חי או בנות שצחקו עליי, הוא תמיד היה שם ועזר לי.
''תודה.'' אני לוחשת חזרה והוא מנתק אותנו מהחיבוק ומסתכל לי בעיניים
''תני לי לתת לך עצה.'' הוא אומר, קולו רציני ואני מהנהנת. ''לפני שאת מספרת למישהו את הסודות שלך, לא משנה עם זה סוד קטן או גדול, תוודאי שיש לך סוד שלהם. לפי מה שאת מספרת תמיד תבקשי שגם הם יספרו משהו. זה יעזור לך להרגיש בטוחה יותר שהם לא ישתמשו בזה נגדך.''
אני מקשיבה לכל מה שהוא אומר ומהנהנת.
''עכשיו, רוצה להפסיד לי בשחמט?" הוא שואל ומחייך
''שנינו יודעים שאתה תפסיד, אידיוט.'' אני אומרת והוא מצחקק ומתחיל לסדר את הלוח על השולחן שלו.
אני יודעת שרוב הזמן הוא מפסיד לי בכוונה אבל זה תמיד כיף גם אם אני מפסידה.