אהבה שבורה

פרק 38

-מתאו-

לא הבנתי מה קרה.
אני עדיין לא מבין מה קרה.
ברגע שבל יצאה בריצה, עזבתי הכל ורצתי אחריה.
היא רצה כמעט שעה ברציפות ולא עצרה לדקה.
לא הבנתי לאן היא רצה, אני אפילו לא בטוח שהיא יודעת לאן היא רצה.
כשסוף סוף היא עצרה, היא קרסה על הרצפה בבית הקברות.
הגעתי אחריה והסתכלתי סביב ואז ראיתי את זה.

ראיין לביא
התאבד בתאריך 15 ביוני

ראיין לביא... זה חייב להיות אח שלה.
כתוב שזה גם התאריך שנולד בו.
אני מתיישב מאחוריה ומניח את ראשה על החזה שלי ומחבק אותה.
אני לא אומר כלום, אני נותן לה את השקט והזמן שהיא צריכה.
עכשיו אני גם מבין שזה הקעקוע שיש לה מתחת לחזה.
שני מסכי מחשב, על אחד האות R ועל השני האות L, ראיין לביא.
עוברות להן כמעט 20 דקות, אף אחד לא אומר כלום.
קצב פעימות הלב שלה מהיר והיא חייבת להירגע.
אני שם את ידי על נקודת הדופק ביד שלה כדי להבין מתי הוא נרגע יותר.
לאט לאט היא מתחילה להירגע.
אני מסובב אותה כך שהיא עם פניה אליי אבל היא לא מסתכלת עליי.
היא רק מניחה את ראשה על החזה שלי ואני מחבק אותה.
שנינו שותקים.
אני שם לב שאפילו עם כל זה, הדמעות בעיניה קיימות אבל היא לא נותנת להן לרדת.
היא מתרחקת ממני ומסתכלת בעיניי, המבט שלה שבור.
היא פותחת את הפה ואז סוגרת, ואז שוב פותחת ושוב סוגרת.
היא רוצה להגיד כל כך הרבה דברים אבל לא יודעת מאיפה להתחיל.
אני נותן לה את הזמן שלה, הידיים שלי על הברכיים שלה כשאנחנו יושבים ישיבה מזרחית ומידי פעם אני מזיז את האגודל כדי להזכיר לה שאני כאן.
לאחר עוד כמה דקות של שקט היא מתחילה לספר ''כשהייתי בת 14'' היא מתחילה להגיד, הקול שלה חנוק כאילו היא מתאפקת לא לתת לדמעות לזלוג. היא לוקחת נשימה עמוקה ואז ממשיכה ''מצאתי אותו פעם ראשונה בחדר עם שקית של סמים. הקשר שלו עם אמא שלנו לא היה משהו טוב, כשהוא היה בכיתה ד' גילו לא בעיות עצבים ואמא שלי חיה מצומת לב, היא חשבה שזה אומר שהילד שלה פגום והיא לא רצתה שאנשים יחשבו שגם היא פגומה בגלל זה.'' היא מספרת ולוקחת נשימה עמוקה לפני שהיא ממשיכה ''היא לא הסתירה את זה שאני הייתי המועדפת עליה, אבל זה אומר שהייתי חייבת להיות מאה אחוז בהכל. כשראיתי אותו בחדר, הוא הבטיח לי שהוא יפסיק. מאז כל יום למשך שבועיים ביתנו כל פעם בלילה. לא היה אכפת לי שאני עייפה בבוקר, לא היה אכפת לי שאמא שלי צעקה עליי כי קיבלתי ציון שהוא פחות מתשעים כי הייתי עייפה, לא היה אכפת לי כלום כי הרגשתי שאני מצילה את אח שלי.'' היא ממשיכה לספר בשקט.
זה קשה לה לדבר על זה, רואים שזה קשה לה, אפשר להבין שהיא הייתה מאוד קרובה אליו.
אני מנסה לדמיין מה היה קורה אם אני הייתי במצב הזה, כנראה הייתי עושה כל מה שאני יכול כדי לעזור לאחים שלי.
זה מה שאני עושה עכשיו
ואני יכול להבין אותה, אני לא יודע מה הייתי עושה אם הייתי מאבד אחד מהם.
קרלו אולי מציק לי אבל זה בעיקר כי הוא אוהב את התשומת לב, זה היה חסר לו במהלך השנים והוא רק בן 22.
מיקלה יותר שקט ובוגר מקרלו אבל אני יודע שגם עליו עוברים דברים לא פשוטים, אני גם יודע שאני תמיד אהיה שם בשבילו.
''הוא תמיד ניסה כמה שיותר להסתיר איך אמא מתנהגת אליו כדי שאני לא אשנא אותה, לעומתו אני אף פעם לא ניסיתי להסתיר כמה היא לוחצת עליי. שבועיים אחרי שמצאתי אותו הוא בחדר, היה היום הולדת שלו ושל אמא שלי, הם חגגו באותו היום, עוד סיבה למה היא שנאה אותו והעדיפה אותי. ביום ההולדת שלהם הוא התאבד.'' היא אומרת ונחנקת קצת במילה האחרונה.
היא לוקחת עוד נשימה עמוקה בזמן שאני מעביר את ידי על הגב שלה בעדינות, היא ממשיכה לספר ''מאז, אבא שלי הפך לרובוט ואמא שלי התנהגה כאילו הכל כרגיל, אבל אני רק הרגשתי אשמה.''