אהבה שבורה

פרק 40

-בל-

באיזה שהוא שלב אנדרו התעלף מהאגרופים שלי אבל אני עוד לא התחלתי.
קרלו הלך לאחד מהמרתפים הרחוקים יותר כדי להתחיל לענות את וויליאם ומיקלה הלך לתא השני כדי לשחק קצת עם מי שאני מניחה שהוא אלכסנדר.
בינתיים אני חיכיתי מול הכיסא של אנדרו בכיסא משלי וגללתי ברשימה שלי.
הרבה זמן לא הסתכלתי על כל הרשימה כולה.
בגלל שהראש של אנדרו היה למטה אז הרמתי את הרגליים שלי והנחתי אותם על ראשו כאילו הוא שולחן קפה.
לאחר כמה זמן הוא התעורר ואני הורדתי את רגליי ממנו.
''בוקר טוב אנדרי! איך ישנת?" אני שואלת בקול של ילדה נלהבת.
''בוקר טוב גם לך טוליפ.'' הוא אומר בקול צרוד, יש מצב שזה בגלל שחנקתי אותו אבל כלום לא בטוח.
הוא תמיד אהב לקרוא לי טוליפ כי הוא אמר שזה היה הפרח האהוב על הילדה שלו, אבל עכשיו הם כבר לא מדברים כי היא גילתה שהוא אנס.
אגב כן, הוא סיפר לי חצי מהסיפור חיים שלו בזמן שהוא אנס אותי, חוויה מעניינת אבל אני לא ממליצה.
''תקשיב יש לי משימה בשבילך. אתה זוכר בת כמה הייתה הילדה שלך?" אני שואלת בקול חמוד.
''כשאנסתי אותך?'' הוא שואל ואני מהנהנת.
''לדעתי היא הייתה בת 12 אז.'' הוא אומר ואני מהנהנת ופותחת את הטלפון.
אני גוללת למספר שתיים עשרה ברשימה ומחייכת חיוך שהנחש חייך לחווה כדי לשכנע אותה לקחת את התפוח, או בקיצור, חיוך זומם.
אני דואגת כל פעם לדרך אחרת שבה הם יבחרו מספר סתם כדי שיהיה כיף.
אני מסתכלת על כל מה שצריך לעשות ואומרת למתאו מה אני צריכה.
הוא מהנהן ואני יוצאת מהתא כדי לקחת את הדברים.
אני חוזרת עם כל הדברים ומתחילה לתלות אותם בחוטים שמתאו תלה לאורך התקרה.
השיטה שאני משתמשת בה היא סוג של רולטה רוסית.
קשרתי שקים לתקרה, על כל בלון יש מספר מאחד עד שתיים עשרה ויש לי שתי קוביות.
הקטע הוא שבחלק מהם יש זכוכיות, בחלק יש גחלים ורק בשניים מהם יש מים, רותחים, אבל מים.
המטרה זה שהוא לא ידע מה עומד לקרות ורק זה עומד להלחיץ אותו יותר.
כל הזמן הזה אנדרו היה עם מסכת עיניים ואני יכולה לראות את הזעה זולגת ממצחו.
מתאו העמיד אותו מהכיסא וחיבר אותו לקיר בינתיים.
סיימנו לתלות הכל ואני משחררת את אנדרו מהקיר, הידיים שלו קשורות מאחורי הגב והרגליים שלו קשורות אחת לשנייה.
''אנדרו, אנחנו עומדים לשחק משחק. רולטה רוסית.'' אני אומרת לו בחיוך ובקול נלהב ומורידה ממנו את הכיסוי עיניים.
''כמו שאתה רואה, יש פה בלונים, יש פה קוביות ולי יש זמן.'' אני אומרת ונותנת לו רגע להסתכל על כל הבלונים.
מתאו מגיע ומחזיק אותו בכתפיים כדי שאני אוכל להסתובב בתא מבלי להחזיק אותו.
''אווירון.'' אני אומרת ומכניסה לו את הקוביות לפה כדי שיוכל להטיל מספר, לצערו אני 'בטעות' מכניס אותו עמוק מידי והוא נחנק קצת ומשתעל אותם החוצה.
''אופס.'' אני אומרת בלי טיפת חרטה ואפשר לשמוע את זה בקול שלי.
אני עם כפפות אז לא אכפת לי לגעת הקוביות האלה אחרי שהוא ירק אותן.
''5 ו 2.'' אני אומרת ומתאו מזיז אותו כך שהוא עומד מתחת לבלון מספר שבע.
מתאו מתרחק ונותן לי סכין כדי לפוצץ את הבלון.
אני לא מורידה את המבט שלי מהעיניים של אנדרו שהן רועדות מצד לצד וזיעה נותפל על כל גופו החבול.
אני הולכת מאחוריו, כך שזה יותר מלחיץ אותו כי הוא לא יודע מה אני אעשה, ומושכת את השיער שלו לאחור כך שמה שזה לא יהיה שיצא מהבלון, זה יכנס לו לעיניים.
אני מפוצצת את הבלון עם הסכין ומיד מתרחקת לאחור, חתיכות קטנות של זכוכיות נופלות לתוך העיניים והפה שלו, דם נוטף מכל הפנים שלו והוא צוחק בכאב.
אני לא יכולה שלא לחייך למראה הזה ומתאו מסתכל עליי, בעיניים שלו אפשר לראות גאווה והערצה.
המבט הזה נותן לי את כל הכוחות שאני צריכה ויותר כדי להמשיך.
ככה במשך חצי שעה, יצאו לו סך הכל ארבע פעמים זכוכית, שלוש פעמים גחלים ופעם אחת מים.
נשארו עוד ארבע בלונים, שניים מהם גחלים, אחד זכוכית ואחד מים.
אני מחליטה לוותר על להמשיך את המשחק כי אני רואה את הסוף בעיניו של אנדרו, הוא תמיד היה חלש, קצת זכוכיות, גחלים והוא תיכף מתרסק ומת פה על הרצפה.
כדי לסיים את חיו אני מושיבה אותו על הכיסא ומוסיפה לו משהו קטן משלי.
''אז'' אני מתחילה להגיד לו ''בדיוק כמו שעשיתי לקאירה'' העיניים שלו נפערות כשהוא שומע את השם שלו אבל כבר אין לו קול לדבר אז אני ממשיכה ''אני אוסיף לך משהו קטן משלי.'' אני אומרת והולכת לבדוק את הסכינים.
אני בוחרת בסכין הכי חדה שאני מוצאת ואני מתקרבת לאנדרו מאחוריו.
העיניים שלו רועדות עוד פעם ובית החזה שלו עולה ויורד במהירות.
אני תופסת בשיער שלו בחוזקה ומושכת אותו לאחור כך שיסתכל עליי.
הוא פוער את עיניו בכאב ואני מדברת בטון רציני וחלש ''אתה ראית דברים שלא היית צריך לראות. אני לא חושבת שהעיניים שלך ראויות לזה.'' אני אומרת ותוקעת לו את הסכין בעין.
הוא צורח בכאב אפילו שהקול שלו צרוד ואני עוברת לתקוע את הסכין גם בעינו השנייה.
לבסוף אני משספת את גרונו ומוציאה את ראשו מהצוואר, בדיוק כמו שעשו למדוזה.
אני מחייכת למראה של הראש חסר הגוף וזורקת אותו על הרצפה.
אני מסתובבת למתאו ומגלה שהוא כבר ממש קרוב אליי וברגע שאני מסתובבת הוא מנשק אותי.
אנחנו מנתקים לאחר כמה דקות ואני לוחשת לו באוזן ''אני חושבת שזה כבר צריך להפוך למסורת. כל פעם שאני הורגת משהו אתה נותן לי נשיקה.'' אני אומרת בעקבות הפעמים הקודמות שהתנשקנו מעל הגופות של האנסים שלי.
''מקובל עליי.'' הוא אומר ומנשק אותי שוב.
אנחנו מתנתקים ואני מחליטה כשאני הולכת לענות את אלכסנדר, להביא לו מתנה קטנה.
אני מנקה את הידיים שלי מהדם של אנדרו והולכת יחד עם מתאו וראשו של אנדרו לתא שבוא נמצאים אלכסנדר ומיקלה.
אני נכנסת ורואה את הגוף החבול מחתכים והבגדים הקרועים של אלכסנדר.
''אני רואה שהיה לך כיף.'' אני אומרת למיקלה והוא רק מהנהן וקם מהכיסא שישב בו, מול אלכסנדר.
אלכסנדר מרים את ראשו והוא רואה אותי ואת הראש של אנדרו אצלי ביד, אני זורקת את הראש על הרגליים של אלכסנדר ואומרת לו בחיוך ''זה מתנה, ממני אליך.''
בית החזה שלו מתחיל לעלות ולרדת בלחץ כשהוא רואה את הראש הכרות מולו.
אני כבר עייפה בשלב הזה אז אני לא משחקת הרבה משחקים. אני מתיישבת מולו ופותחת את הרשימה.
''אלכס, תגיד, אתה טוב בגימטריה?" אני שואלת אותו והוא מהנהן בחשד.
''אוקיי, אז כמה זה אלכסנדר בגימטריה?" אני שואלת אותו בחיוך משועמם והוא עונה לי
''365. למה?"
''משועמם, למה אתה יודע את זה?" אני ממלמלת לעצמי.
אין לי 365 מספרים ברשימה אז אני מחשבת 3+6+5 מה שיוצא 14.
אני הולכת למספר 14 ברשימה ורואה מה זה.
זה לא עינוי שאני ממש נהנת ממנו, זה יותר עינוי שהוא סובל ממנו וזה טוב לי כי התעייפתי כבר.
אני מראה למתאו מה כתוב והוא מהנהן ויוצא החוצה כדי להתקשר למישהו, בזמן הזה אני נותנת למיקלה להתעלל בו עוד ואני צופה בהם.
לאחר עשרים דקות מתאו חוזר ומהנהן לי, אומר שהכל מוכן.
אני משחררת את אלכסנדר מהכיסא וגוררת אותו מהשיער, כשהרגליים והידיים שלו קשורות, למכונית.
אני מכניסה אותו לבגאז', נכנסת למושב הנוסע, מיקלה יושב מאחורה ומתאו נוהג.
בזמן הזה הוא מספר למיקלה את כל התוכנית באיטלקית ואני כבר יודעת שמיקלה אוהב את הרשימה שלי.
אנחנו מגיעים לים והסירה מוכנה.
אף אחד לא אומר מילה מה שרק מלחיץ את אלכסנדר עוד יותר.
אנחנו עולים לסירה ושטים כמה זמן עד שאנחנו מגיעים למקום מרוחק.
הקטע הוא להכניס את אלכסנדר לחבית עם חורים ולזרוק אותו לים.
כך שהמים יכנסו לשם, הוא יחנק ויתבע והגופה שלו לעולם לא תעלה למעלה בגלל המשקל של החבית עם המים בתוכה.
מיקלה עושה את החורים בחביות בעזרת מקדחה ואני מוודא שאלכסנדר רואה את כל זה.
כולו מזיע מלחץ והדם עדיין קצת נוזל ממנו מכל מה שמיקלה עשה לו.
מתאו מרים אותו מהשיער ומכניס אותו לחבית, הוא לא מנסה להגיד כלום, הוא יודע ששום דבר לא יוציא אותו מזה.
''מילים אחרונות?" אני שואלת אותו כשהמכסה של הפחית בידי.
הוא פותח את הפה כדי להגיד משהו אבל אני ישר סוגרת את החבית ומעבירה אותה לקצה של הסירה לפני שאני אומרת ''לא כזה אכפת לי.'' ודוחפת אותו מהסירה.
אנחנו מסתכלים איך החבית שוקעת לאט לאט וככה גם הצעקות שלו נעלמות.
כולנו עם חיוכים על הפנים, אני עם חיוך שמח ומרוצה, מתאו עם חיוך של השטן ומיקלה הצליח להוציא חיוך צדדי ולאחר כמה שניות חזר לפנים האדישות שלו אבל אפשר לראות את הסיפוק בעיניו.
''טוב, זה היה כיף.'' אני אומרת למתאו בזמן שמיקלה מתחיל להשיט אותנו חזרה.
הוא מהנהן ומסתכל עליי.
הוא מתקרב לאוזן שלי ואומר ''מסורת זה מסורת.'' ואז מנשק אותי.
אני מחזירה לו נשיקה וככה אנחנו עד שמיקלה צועק עלינו.
הוא מחזיק אותי מהמותניים עד שמגיעים וכשמיקלה קושר את הסירה ולא יכול לשמוע הוא אומר לי "Il mio angelo psicopatico."
ואני מחזירה לו "Il mio diavolo pazzo."

___________________________________________

Il mio angelo psicopatico = מלאך פסיכופט שלי
Il mio diavolo pazzo = שטן מטורף שלי
עוד פעם, האיטלקית מגוגל טרנסלייט אז כלום לא מאה אחוז נכון.

🖤