אהבה שבורה

פרק 27

-מתאו-

שלושה ימים.
פאקינג שלושה ימים עברו ועדיין לא מצאתי אותה.
שירה גילתה שהיא מדברת עם אלה על בסיס יומי אבל הן תמיד בשיחת טלפון רגילה אז אין לה מושג איפה היא יכולה להיות.
אלה כן אמרה, אחרי שוחד קטן, שהיא במרחק של שלוש שעות נסיעה מהבית שלה ושל שירה אז אנחנו בודקים כל מקום אפשרי.
רק אתמול שירה גילתה לי שיש לבל בעיות אמון באנשים בגלל ההורים שלה אבל היא סירבה לספר יותר מזה.
אנחנו יודעים שהיא בסדר כי היא מתכתבת עם אלה כמה פעמים ביום.
מה שמסוכן זה המאפיה הרוסית שהעלתה הילוך לאחרונה ואיידן אמר במפורש שעדיף לשמור על הבנות כי המאפיה שמה עליהן עין.
לא הספקתי להגיד לה את זה אבל בינתיים שירה מסתובבת רק עם שומרי ראש ולמרות שאני יודע שבל יכולה לשמור על עצמה, זה עדיין מאפיה.
''יש שלוש בקתות באזור שלוש שעות מפה, אחת באמצע היער, אחת בקצה של היער ליד הים ואחת בצד השני של הים.'' מיקלה אומר ומראה לי מה הוא מצא במחשב
''אני הולך לבדוק אותם.'' אני אומר ולוקח את המפתח של האופנוע כך אני אוכל לקצר את הזמן נסיעה.

-בל-

''שירה כל הזמן מבקשת לדבר איתי ולפעמים אני מדברת גם עם מתאו, אני חושבת שהם ממש דואגים לך.''
אלה אומרת בטלפון, זה כבר הפעם השלישית שדיברתי איתה היום
''אני יודעת שהם דואגים לי אבל עדיין. אני מרגישה שאני צריכה לעשות את זה.'' אני אומרת לה ונאנחת
אני כן מרגישה קצת רע שאני משתכשכת בבריכה בזמן שהם מחפשים אותי אבל אני יודעת שהראש שלי יהיה מלא בהרבה יותר מחשבות אם לא הייתי עושה את זה.
''אמרת שיש לך שיעורי בית לא?'' אני שואלת והיא נאנחת בעצבנות
''אין לי כוח לעשות אותם. חשבון זה לא כיף.''
''לילי. יאללה, אני אעזור לך.''
''טוב.'' היא אומרת ונאנחת עוד פעם
לאחר כמה דקות שמעתי רעש של אופנוע מתקרב וישר לקחתי את האקדח שהיה לידי, אמרתי לאלה שאני חייבת ללכת ונכנסתי חזרה לבקתה.
יש סיכוי שזה מתאו אבל תמיד כשהוא מתקרב אני יכולה להרגיש את זה.
אני יכולה להרגיש את ריח הבושם שלו ,שהוא תמיד דואג לשים, מזדחל לאפי.
אני יכולה לשמוע את המהירות המטורפת שנוסע בה רק בשביל להרגיש את הרוח על פניו.
הפעם לא הרגשתי ככה.
נכנסתי לשירותים כדי להחליף בגדים מהר ולבשתי חולצה אוברסיז אפורה עם שרוולים ארוכים ומכנסיים שחורות עם הרבה כיסים.
בכיס האחורי שמתי סכין קטן וגם אחד שהחבאתי בשרוול.
לקחתי את האקדח ויצאתי החוצה לעשות סיבוב מסביב לבקתה, לראות מה קורה.
אני שומעת כמה אנשים מתלחששים ברוסית וישר נכנסת חזרה כדי לפתוח את הטלפון ולשלוח לאלה הודעה

אני: לילי, דחוף. תתקשרי לשירה עכשיו! תגידי לה להגיד למתאו: בקתה בין יער לים, רוסים. 14:36

אני: עכשיו אלה! 14:37

איך שסיימתי לשלוח לה את ההודעה אני שומעת דפיקות על הדלת
אני לא עונה ופותחת את המיקום בטלפון תוך כדי שאני מורידה את כל החסימות ששמתי עליו.
זה לא יכול לעזור לי ממש כי למתאו אין את הטלפון הזה, גם לא לשירה, רק לסבתא ודודה שלי אבל אולי זה יכול לעזור.
הדפיקות נעשו יותר ויותר רועמות עד שהדלת פשוט נפתחה בבת אחת.
אני נשארתי בשירותים, מכוונת את האקדח לדלת.
הדלת נפתחה ואני ישר יריתי מבלי להסתכל האנשים שהיו שם ישר זזו ושום כדור לא הספיק לפגוע בהם.
הם לקחו לי את הידיים וקשרו לי אותך במהירות מאחורי הגב.
''אל תפגע בה! היא חשובה מידי בשביל זה!'' שמעתי מישהו שעוד לא ראיתי צועק על מי שקשר אותי, ברוסית.
החלטתי שזה רעיון טוב לא לגלות להם שאני יודעת רוסית אבל כן לעשות מה שאני הכי טובה בו, לעצבן.
''תגיד יש מצב אתה נותן לי רגע לשתות קפה לפני שאתם חוטפים אותי?'' אני שואלת בקול הכי רגוע ואדיש שאני יכולה לעשות, כאילו החטיפה הזאת קוראת על בסיס יומי.
''את חתיכת כלבה אה?'' אחד מהם שואל אותי ואני מחייכת חיוך צדדי
''תיזהר, אני גם נושכת.'' אני אומרת והוא מגלגל עיניים
''למה אתם מתעקבים כל כך הרבה?! פשוט שימו לה יד על הפה או משהו ותביא אותה כבר החוצה! הוואן עוד מעט מגיע!'' מישהו מבחוץ צועק על האנשים מבפנים ברוסית ואני מתעלמת כאילו לא הבנתי כלום.
מי שמחזיק לי בידיים מאחורי הגב שם לי יד על הפה ואני כמו כלבה, נושכת.
''אוו! זונה!''
''לא נמאס לכם מהכינוי הזה? חלאס אני בקושי שכבתי פעמיים, שחררו.'' אני ממלמלת ומגלגלת עיניים
לא באמת עכשיו אבל, למה כל כך הרבה אנשים מרגישים צורך לקרוא לי זונה? אני עדיין מחשיבה את עצמי כבתולה
הם דוחפים אותי החוצה ואני יודעת שאני בעיקר צריכה להתרכז בלעקב אותם כמה שיותר עד שמתאו יצליח להגיע.
''מה אז אסור לי להכין קפה?'' אני שואלת עוד פעם והם מתעלמים ממני
''יש לי שאלה. למה אין פה בנות?''
''תגידי את יודעת שאנחנו יכולים להרוג אותך כן?'' אחד מהם שואל ואני מגחכת
''יש סיבה שלא עשיתם את זה עד עכשיו. אל תזיין ת'שכל.'' אני אומרת והוא מגלגל עיניים
''היא טובה.'' הוא אומר לאחד האנשים שבחוץ ברוסית ומלקק את השפתיים
''אולי אני אקח אותה לעצמי במקום הקאפו של איטליה.'' הוא מוסיף עדיין ברוסית ואני מתאפקת לא להקיא עליו.
אחרי קצת יותר מחמש דקות שהצלחתי לעקב אותם הם הצליחו להוציא אותי החוצה אבל עדיין לא להכניס אותי לוואן.
כל פעם מחדש אני שואלת אותם שאלות מטומטמות וחסרות חשיבות אבל לי זה מושך את הזמן וכבר עברו עשר דקות מאז ששלחתי את ההודעה לאלה, אני רק מקווה שמתאו כבר בדרך.
''למה השיער שלך שחור?'' אני שואלת את מי שמחזיק בידיים שלי שנראה לי שהוא מעדיף כבר לחסוך את כל הסבל הזה של השאלות שלי ולחנוק אותי כאן ועכשיו
''למה שלך כחול?'' הוא מחזיר לי בפנים עייפות
''כי צבעתי אותו, זה שאלה מטומטמת. ראית מישהו שנולד עם שיער כחול?'' אני שואלת אותו והוא משחרר את הידיים שלי כדי להסתובב ולדפוק את הראש בקיר
בזמן הזה מישהו אחר מגיע ותופס לי את הידיים במקום ההוא שהתייאש ממני
''איך קוראים לכם? זה קשה לקרוא לכם הזה, ההוא וההוא ששם.'' אני אומרת משפט שלקח לי בעצמי כמה דקות להבין מה הוא אומר והם כולם מסתכלים עליי בפרצופים מבולבלים.
''את שותקת מתישהו?'' מי שדפק את הראש בקיר שואל אחרי שהוא חזר והתאפס על עצמו
''אם היית לידי יותר מחמש דקות אתה יודע שלא.'' אני אומרת והוא מגלגל עיניים ודופק לעצמו מכה בראש עם ידו.
''הקאפו אמור להגיע לפה מחר, עד אז היא כבר אמורה להיות קשורה אצלנו במרתף.'' הוא ממלמל ברוסית ואני מתעלמת אבל כן חורטת בראשי שהקאפו שלהם אמור להגיע מחר אז אני אצטרך למצוא דרך להגיד למתאו.
לפי החישוב שלי, עברו בערך 17 דקות מאז ששלחתי לאלה את ההודעה.
לשמחתם הם סוף סוף הצליחו להכניס אותי לוואן ושמו עליי חגורה.
אני בינתיים עדיין מציקה להם והתחלתי לשיר אל השירים שרצים לי בראש כל הזמן אבל בקולי קולות ואני מזייפת בכוונה.
אחרי שנשכתי פה כבר בערך את כולם הם לא מעיזים לשים יד על הפה שלי כדי לעצור אותי והם כבר ניסו סלוטייפ אבל זה לא עבד.
הם עוד לא נסעו כי הם מחפשים עכשיו חבל בבגאז'.
אני מחכה בוואן כשאני עדיין שרה ופתאום שומעת קול יריה וקול של אופנוע.
אני יודעת שזה הוא.
זה חייב להיות הוא.
הם משאירים את האיש שהלך לחפש חבל מאחור ומתחילים בנסיעה, אני לא יכולה להסתובב כדי להסתכל אחורה אבל אני שומעת את האופנוע עדיין מאחורינו.

-מתאו-

אני מנסה להשיג אותם ולירות בגלגלים שלהם אבל הכוונת שלי לא טובה כי אני צריך לשמור על האופנוע יציב.
אחרי ששירה התקשרה אליי עם ההודעה מאלה ישר נסעתי לבקתה אבל רק עכשיו הספקתי להגיע והם כבר הכניסו אותה לוואן.
למען האמת, הייתי בטוח שאיחרתי והם כבר היו רחוקים משם כי אלה דיברה עם שירה לפני כמעט 20 דקות אבל אני יודע שבלי מעקבת אותם.
אני לא יודע אם היא אי פעם נחטפה אבל אני בטוח שהיא תדע מה לעשות. איכשהו.
אני רודף אחריהם אבל הם יורים עליי מכל כיוון והדלק שלי כמעט נגמר.
אני מצליח לירות בגלגל אחד שלהם אבל אז הכדורים שלי נגמרו.
אני משתמש באקדח כדי לנסות לשבור את אחד החלונות שם וזורק אותו הכי חזק שאני יכול.
החלון נשבר ואני מצליח לראות את בל אבל לפני שמשהו אחר יכול לקרות, הרכב מתהפך.
אני לא מספיק לעצור את האופנוע ונתקע בדיוק בוואן, מסתובב באוויר ונוחת על הכביש.
אני מנסה לקום וללכת לבל אבל הכל נהיה מטושטש וברגע אחד הכל נהיה שחור.

___________________________________________

🖤