אהבה שבורה

פרק 31

עוד פעם, הציור אני ציירתי, אלה הבגדים שבל לובשת למבצע בפרק הזה בלי הג'קט כי עליו החלטתי כשסיימתי את הציור.
*הציור מתייחס לבגדים
התמונה המקורית לקוחה מפינטרסט
https://pin.it/18qtrGyY2
הציור אני ציירתי, התמונה זה הרפרנס.
תכתבו בתגובות אם תרצו עוד כאלה🖤

___________________________________________

-בל-

החלטתי ללכת מהר לקניון, מבלי להגיד לשירה כי אחרת יקח לה שעתיים לחזור ואני יודעת בדיוק מה רציתי אבל כן קניתי לה שמלה שאני יודעת שהיא תאהב, והלכתי לקנות לעצמי בגדים למבצע מחר.
חשבתי פשוט לקנות בגדים נוחים כדי שיהיה לי קל לזוז איתם אבל אז באחת החנויות ראיתי את החליפה הזאת והייתי חייבת לקנות אותה.
השרוולים של החולצה הלבנה היום ארוכים ומקופלים בקצה, המכנסיים היו קלילות נוחות ואפילו צירפו לי אליה עניבה שחורה ושלייקס שחורים שבהתחלה חשבתי שיראו נורא ומסתבר שזה נראה נהדר.
בחנות גם התאימו לי מגפיים שחורות שהסתדרו מושלם עם החליפה וקניתי הכל בלי לחשוב פעמיים.
בדרך ראיתי חנות ספרים וברור שאני אעצור לקנות.
החוק שלי זה שאם יש בדרך שלי חנות ספרים זה סימן שאין לי מספיק, אז זה לא אשמתי שבכל קומה בקניון הזה יש שתי חנויות ספרים... זה רק אומר שאין לי מספיק.
חזרתי לאחוזה אחרי שעה והשארתי לשירה את השמלה ליד המיטה שישנה בה, השארתי גם פתק

הייתי אומרת סליחה שהלכתי לקניון בלעדייך אבל אני לא מצטערת 3>

הנחתי את השקיות של הדברים שקניתי לי ליד הצד שלי במיטה בחדר של מתאו שכבר הפך להיות החדר של שנינו ונכנסתי להתקלח.
יצאתי וראיתי את מתאו שוכב על המיטה, הידיים שלו מאחורי ראשו והוא מסתכל עליי.
אני עטופה במגבת והוא לא מוריד את המבט שלו לגוף שלי, אלא מסתכל רק עליי, כאילו אני האישה היחידה בעולם.
אני מרגישה את הלחיים שלי מתלהטות אבל מנסה לסרב להרגשה.
לפתע אני שומעת משהו חזק מאחורי ומסתובבת מהר, אני רואה שרק נפל משהו מהכיור ולוקחת נשימה עמוקה אבל אז אני מרגישה את הידיים שלי בצדדי גופי, אני מסתכלת למטה והעיניים שלי נפערות כשאני רואה את המגבת למטה.
אני ערומה, ומתאו בחדר.
אני ממהרת להרים אותה וללפף אותה סביבי, אני מסתובבת אבל רואה שמתאו עדיין, מסתכל רק על הפנים שלי.
''אל תדאגי, לא ראיתי כלום. כשאני אראה את הגוף שלך זה יהיה רק אם תרצי.'' הוא אומר והפעם אני לא מצליחה לעצור את עצמי מלהסמיק ואני מרגישה את כל הפנים שלי מתלהטות.
הוא מחייך חיוך מרוצה כאילו מטרת חייו זה לגרום לי להסמיק.
אני מתקרבת למיטה, לוקחת כרית וזורקת על הפנים שלו אבל הוא תופס אותה ומזיז אותה לפני שהצליחה לפגוע בו.
''שתוק.'' אני אומרת והולכת הליכה מהירה לחדר ארונות, סוגרת את הדלת ונשענת עליה.
אני שומעת את מתאו מגחך מבעד לדלת ואני רק מסמיקה עוד יותר והלב שלי מחסיר פעימה.
אני לא רגילה לתחושות האלה, אף אחד אף פעם לא הצליח לגרום לי להרגיש ככה, למעשה, אף אחד אפילו לא התקרב אליי מספיק כדי שאני אחשוב עליו ככה.
אני מתלבשת בבוקסר של מתאו חולצה שלו, אפילו שיש לי פה בגדים כבר שלו פשוט ממש נוחים, ולוקחת כמה נשימות כדי להרגיע את הלב שלי לפני שאני יוצאת החוצה.
אני יוצא ורואה את מתאו מסתכל עליי בחיוך, אני מחייכת חיוך ביישן, מתקרבת ועולה על המיטה אבל עם הגב אליו כדי שלא יראה אותי.
הוא מצחקק עוד פעם ואני שומעת תזוזת על המיטה לפני שאני מרגישה את היד שלו על הבטן שלי, מושכת אותי אליו ומסובבת אותי כל שהפנים שלי עכשיו מולו
''אני אוהב שאת ככה איתי. שאני הבן היחיד שיכול לגרום לך להרגיש ככה ולהוריד ממך את ההגנות האלה.'' הוא אומר ואני רק מסמיקה יותר
''תשתוק אידיוט.'' אני אומרת וקוברת את ראשי בחזה שלו.
הוא מצחקק עוד פעם ואני מרגישה את החזה שלו עולה ויורד, כשהוא מסיים לצחוק עליי הוא שם את היד שלו על ראשי ומכסה את שנינו בשמיכה.
''לילה טוב מלאך שלי.'' הוא אומר ומנשק את ראשי
''לילה טוב מאתי.'' אני אומרת ועוצמת עיניים.
אני מצמידה את האוזן שלי לחזה שלו ושומעת את קצב פעימות ליבו ומתרכזת בהם, ככה לאט לאט אני נרדמת, כשיד אחת שלו מחזיקה במותניים שלי והיד השנייה מקרבת את ראשי אל החזה שלו.