אהבה שבורה

פרק 10

-בל-

''מיקלה בחוץ, הוא רוצה לדבר איתך על הפגישה.'' קרלו אומר למתאו ומתאו לובש חולצה ויוצא החוצה.
אני נשארת רק עם קרלו והוא מסתכל על הבגדי ספורט הקצרים שלי.
אני לובשת רק חזיית ספורט ומכנסי טייץ קצרים כי זה מה שהיה לשירה במזוודה בגודל בית שהיא הביאה.
''תתלהב מהמראה כמה שאתה יכול כי אני לא עומדת ללבוש את זה עוד פעם.''
''למה?''
''אלה הבגדים של שירה. לקחתי לה.''
''אם כבר מדברים על שירה, מה הקטע שאת כל כך מגוננת עליה?''
''אם כבר מדברים על שירה'' אני מחזירה ''מה הקטע שלך איתה בכללי?''
''אין קטע.'' הוא אומר ומסתכל למקום אחר בחדר
בטח אין קטע בדיוק כמו שלי אין קטע עם מתאו.
אני מתחילה ללכת לכיוון השק אגרוף והוא הולך לאזור המשקולות.

אחרי עשר דקות שאני מדברת איתו אני שמה לב שהוא שקוע במחשבות.
כרגע דיברתי איתו קצת על האונס אבל לא סיפרתי על המשפחה שלי, אני לא מדברת על זה, לא אדבר על זה ולא דיברתי על זה.
''אתה מקשיב לי?''
הוא לא עונה פשוט מתקדם אליי.
הגוף שלי עדיין בטראומות אז אני קמה ומתרחקת קצת לאחור, הוא קולט את זה ומתרחק לאחור גם הוא אבל במקום לחזור לשבת כמו שחשבתי שהוא יעשה הוא הולך לכיוון הדלת ונועל אותה.
הלב שלי מתחיל לדפוק בזריזות
למה לא הלכתי לשיעורי קרב מגע מוקדם יותר?
למה חיכיתי?
למה הסכמתי לעצמי להישבר?
למה לא יכולתי לקום מוקדם יותר?
אני עדיין עומדת והוא לאט לאט מתקדם אליי ואני לאט לאט מתרחקת לאחור עד שאני נתקעת בקיר.
הוא תופס בכתפיים שלי ומרתק אותי למקום.
''אני חושב שאני מבין למה שלושת הגברים האלה עשו מה שעשו. קשה להתנגד לך.''
הוא אומר ומעביר מבט על כל הגוף שלי.
אני לא יכולה לדבר.
אני לא יכולה לזוז.
אני קפואה.
אני מנסה לעשות מה שעשיתי פעם קודמת ולנתק אותי מהמציאות ולמזלי גם עכשיו אני מצליחה
אני מתחילה לטשטש את הראייה שלי בכוונה ומתרכזת רק בשירים שיש בפלייליסט שלי כדי שאני אוכל לברוח מהמציאות.
אני מתחילה להרגיש בידיים שלי את השמיכה בחדר שלי ונאחזת בה, כמובן בדימיון אבל עכשיו אני עושה כל דבר שזה ירגיש אמיתי.
ועכשיו, אחרי שאני לא רואה שום דבר ברור, אני שומעת רק שירים ואני מרגישה רק את השמיכה בחדר שלי, אני מנותקת.
אני לא מתנגדת, אני לא צועקת, אני מתנתקת מהכול.

המחשבה על מה שקרה עם הפסיכולוג שלי עברה לי בראש, ככה זה כל פעם שאני נלחמת או מרביצה למשהו, אני חושבת על משהו טרגי שקרה בחיים שלי, ויש מספיק, ומחליטה במקום להרגיש עצב אני מרגישה כעס ועוצמה, ככה אני נלחמת הכי טוב.
יש מצב שנלחמתי טוב מידי כרגע, אין לי מושג כמה זמן עבר אני רק יודעת שפעם היה פה שק איגרוף שנראה כמו חדש ועכשיו יש פה שק אגרוף קרוע.
''קרלו!'' אני צועקת לו והוא בא.
''תגיד... כמה עולה שק אגרוף?'' אני שואלת אותו ומצביעה על השק, הוא מסתכל ופוער את עיניו ואת פיו.
''איך הצלחת? את יודעת כמה אנשים הרביצו לשק הזה?''
הוא שואל ומפנה את מבטו אליי אבל אני מופתעת לראות אותו עם חיוך חצי מרוצה חצי עייף על הפנים ואז הוא מתחיל לצחוק.
אני צוחקת גם ואחרי איזה שתי דקות אנחנו מתאפסים על עצמנו.
''אל תדאגי לגבי זה. זה לא סיפור.''
''סבבה.'' אני אומרת והולכת לשתות מים.
כשאני חוזרת אני רואה את קרלו עדיין מחכה לי ליד השק איגרוף הקרוע.
''תגידי. מה אומרת על להילחם?'' הוא שואל
''מה זאת אומרת להילחם?''
''את רואה את הזירה שם?''
הוא אומר ומצביע, אני מסתכלת ורואה זירת איגרוף.
''מה אומרת על קרב חופשי, האחרון שנשאר עומד אחרי עשר דקות?'' הוא שואל עוד פעם בחיוך כאילו הוא רוצה לחטוף מכות ממני.
''אתה בכוח רוצה לקבל בעיטה לביצים?'' אני שואלת אותו בחיוך, מתחילה להיות מרוצה מהרעיון להילחם במישהו מהמאפיה.
הוא לא עונה ופשוט מסתכל עליי בחיוך שטני.
''אני אולי חזקה אבל אני לא יודעת כמה כוחות יש לי נגד האח של הקאפו.'' אני מתאמנת מגיל 16 ואני יותר חזקה מכמעט כל האנשים שאני מכירה אבל ידוע לי שאנשי מאפיה מתאמנים הרבה יותר ממני במיוחד קרלו, מיקלה ומתאו אז הסיכויים שאני אנצח את קרלו נמוכים, אולי אני אתן לו כמה מכות פה ושם אבל לא באמת יקרה יותר מזה.
''את לא חייבת לנצח, פשוט להחזיק מעמד עשר דקות.'' הוא אומר עוד פעם
אתה עד כדי כך רוצה לחטוף מכות?
אני חושבת על זה עוד קצת ומגיעה למסקנה שאולי אני לא אצליח לנצח אותו אבל זה כן יכול להיגמר בתיקו, אולי קרלו הרבה יותר חזק ממני אבל הפעם הקטע שאני נמוכה יכול לעזור לי להתחמק.
''יודע מה? סבבה.'' אני אומרת והולכת לכיוון הזירה.
הוא עולה לזירה ואני עולה אחריו, אנחנו מתמקמים כל אחד במקום אחר בזירה ומרימים ידיים כדי להגן על הפנים קרלו מוריד יד אחת כדי להוציא את הטלפון שלו והוא שם טיימר של עשר דקות, הוא מניח את הטלפון על הרצפה ומחזיר את המבט אליי.
השעון מתחיל לרוץ וקרלו לא מבזבז זמן ושולח אגרוף ראשון, אני מצליחה להתחמק ונותנת לו אגרוף בבטן אבל הוא התרחק קצת אחורנית אז זה לא פגע בו והוא שולח את היד שלו כדי לפגוע בי.
אני נופלת קצת אחורה אבל מהר מאוד קמה ובצעדים זריזים אני באה מאחוריו ונותנת לו בעיטה מאחורי הברך כך שהרגל שלו מתקפלת קצת קדימה.
אני דוחפת אותו עוד קצת קדימה אבל הוא מסתובב ואני כמעט נופלת עד שאני שמה רגל קדימה ואם הרגל מאחורי, נותנת לו בעיטה אחורית.
הוא מתקפל קצת ואני מנצלת את זה כדי להסתובב לגמרי ולתת לו אגרוף בפנים אבל הוא מזיז את הראש מהר ולוקח לי את היד כדי לסובב אותה, הוא לא שם לב לעמידה שלו ואני דוחפת אותו והוא מועד לאחור.
אני מזיזה את הרגל שלי כדי לנתק את הרגל שלו מהרצפה והוא נופל, אני עולה מעליו בכוונה לרתק אותו לרצפה אבל מהר מאוד הוא מתהפך ועכשיו הוא מעליי.
עם יד אחת הוא מחזיק לי את כתף ימין והוא בא כדי לקרב את את היד השנייה לפנים שלי כדי לתפוס אותי ולקבע אותי.
אני עוצמת עיניים לרגע כדי לנסות להרגיש מתי האחיזה שלו נחלשת אפילו קצת אבל במקום להרגיש יד על הפנים שלי אני מרגישה את כל גופו של קרלו נמשך ממני לאחור.
אני יש פותחת עיניים ומתרוממת ומה שאני רואה גורם לי כמעט להתפוצץ מרוב צחוק.
מתאו מרתק את קרלו לרצפה דרך הגרון שלו ונראה כאילו הוא מוכן להרוג אותו.
''זאת פעם אחרונה שאני רואה אותך נוגע בה ככה.'' הוא אומר באיום לקרלו וזה הפעם הראשונה שראיתי את קרלו מפחד ממשהו.
ממישהו.
''מאת, זה בסדר תעזוב אותו.'' אני אומרת למתאו בחיוך ומתחילה לקרוא לו בשם חיבה שהמצאתי לו.
מתאו כנראה שמע את הדרך שקראתי לו והוא קם מקרלו בחיוך מרוצה.
''זה אומר כן?'' הוא שואל, לוקח לי כמה שניות להבין על מה הוא מדבר אבל אז אני נזכרת שעוד לא עניתי לו על הדייט.
אני מחייכת ומהנהנת ''כן.''
''יופי. את יודעת שאם היית אומרת לא הייתי חוטף אותך נכון?''
''אתה יודע שבשביל זה אתה צריך לעבור את כל האבטחה בבית שלי ולהתמודד עם המכות שתקבל ממני אחר כך נכון?'' אני מחזירה לו באוטו טון
''חתיכת מכות.'' קרלו אומר ומתאו מסתובב להושיט לו יד כדי לקום.
''מה? כואב לך קרלי?'' אני שואלת גם אותו בשם חיבה.
הוא מחייך ואומר ''לא את בלה, מתאו הכאיב לי.'' הוא אומר תוך כדי שהוא מצחקק אבל מתאו רק חנק אותו, אני זאת שנתתי לו מכות בבטן וברגליים והוא זה שעכשיו מחזיק את הבטן שלו כי כואב לו.
''טוב שמענו.''
אני לעומת קרלו עדיין לא מרגישה כאב, עדיין יש לי אדרנלין זורם בגוף.
פתאום אני רואה את מיקלה שפשוט עומד שם וצופה, אני מתקדמת אליו כי המים שלי לידו.
''כמה זמן אתה עומד פה?''
''מספיק זמן כדי לראות שאת יודעת להילחם.'' הוא אומר ואני מנחשת שפחות או יותר מתחילת הקרב.
מתאו וקרלו מתקרבים אלינו.
''יש פה מקלחות אם את רוצה.'' מתאו אומר.
''אתה רומז שאני מסריחה?'' אני שואל בחיוך, ברור שאני מסריחה ברמות אבל רציתי לדעת איך הוא יצא מזה.
לפני שהוא מספיק לענות קרלו עונה במקומו.
''הוא לא רומז הוא אומר. לכי לכי להתקלח.'' הוא אומר גם בחיוך.
''מי שמדבר.'' אני אומרת ומגלגלת עיניים.
אני באה להיכנס להתקלח אבל אז נזכרת ''אין לי בגדי החלפה.''
מתאו הולך לארון שממנו הוא הוציא את בגדי הספורט שלו ומוציא משם חולצה אפורה, בוקסר ומכנסיי טרנינג ומביא לי אותם.
''תודה.'' אני אומרת והולכת להתקלח.
כשאני מסיימת אני מלפפת מגבת עליי ולובשת את החולצה של מתאו, היא ענקית עליי ברמות אבל אני אוהבת את הסטייל הזה. תמיד כיף לי יותר ללבוש אוברסייז מאשר דברים צמודים.
אני לוקחת את הבוקסר ושמה גם אותם אבל בגלל שזה גם גדול עליי זה נראה פשוט כמו טייץ קצר אז אני מחליטה במקום לשים את הטרנינג פשוט להיות ככה.
גם ככה זה נראה כמו טייץ והחולצה מכסה את זה אז לא כזה אכפת לי.
אני יוצאת מהמלתחות ורואה את שלושת האחים מדברים בינהם.
ברגע שאני יוצאת הם מסתובבים אליי ואני רואה את המבט הזומם של קרלו ואת המבט של מתאו וכרגיל מיקלה, בלי מבט.
''אתה, תוריד ת'מבט.'' אני אומרת לקרלו ומזיזה את הראש שלי כדי להסתכל על מתאו ''ואתה'' אני אומרת ומחזירה לו את הטרנינג ''תודה על הטרנינג אבל אני אשאר עם זה.'' אני אומרת ומתקדמת כדי לצאת החוצה אבל מתאו עוצר אותי.
''את ממש לא יוצאת ככה. כל החיילים שלי בחוץ.''
הוא אומר בטון של קאפו, כאילו הוא קובע.
עוד לא למדת שאף אחד לא אומר לי מה לעשות?
השליטה אצלי מאת, תקבל את זה.
''לא תודה.'' אני אומרת בחיוך מזויף ''אני אצא איך שבא לי ואם מישהו מסתכל בצורה לא נכונה או יגיד משהו אני אטפל בזה בעצמי.'' אני אומרת ומתקדמת עוד פעם לכיוון הדלת.
לפני שאני מספיקה לפתוח אותה אני שומעת קולות של יריות ואז
בום.

בום.

בום.

___________________________________________

🖤