אהבה שבורה

פרק 32

-בל-

אנחנו מסתתרים באחת הפינות, משגיחים על ההעברה מהאונייה אל החוף ומהחוף למחסן.
מיקלה וקרלו נמצאים במקום אחד ואני ומתאו במקום אחר, אנחנו יותר קרובים לחוף והם למחסן.
''בינתיים הכל הולך חלק.'' מתאו אומר בקשר.
אנחנו רואים את האונייה, היא מתקרבת לחוף וכל החיילים מחכים.
אני שמה עין על וויליאם שיורד מהאוניה ומחזיק ארגז על ידיו יחד עם עוד ארבעה חיילים אחרים.
הם מסיימים להוריד את כל הארגזים מהאונייה ומתחילים להתחלק כדי לסחוב את הארגזים למחסן.
ברגע שהם מתחילים להרים את הארגזים שומעים קול יריות מרחוק
אני מסתכלת לצדדים ורואה אנשים בבגדים שחורים וכיסוי ראש רצים לכיוון וממשיכים לירות.
’’יפנים.’’ מתאו אומר בקשר ומסתכל עליי
אני מהנהנת ושנינו מוציאים אקדחים מהחגורה ומחפשים נקודה טובה להתמקם בה.
אני מוצאת אזור באחת הפינות ליד הסוכת מציל ומסמנת למתאו שאני הולכת לשם, הוא מהנהן ואני מתחילה לתכנן את דרכי לשם.
אני מנסה למצוא את הדרך הכי מהירה ושיראו אותי הכי פחות.
כאשר כמה מהחיילים שלנו מתחילים לרוץ באותו אזור אני יודעת שזה הסימן שלי ומתחילה לרוץ לשם כדי להסוות את עצמי בינהם.
אני מגיעה לנקודה ומתחילה להסתכל על כל האזור, לראות על מי לכוון את האקדח ולמי צריך לעזור.
אני שמה לב לאחד החיילים שאפילו לא מחזיק את הנשק שלו ושמה עליו עין.
אני מרגישה מישהו מסתכל עליי ורואה את אחד מהחיילים היפנים מכוון עליי את הרובה שלו אז אני ישר מסתובבת ויורה שני כדורים, אחד פוגע בין עיניו והשני פוגע בדיוק בחזהו.
אני מסתובבת חזרה כדי להסתכל על החייל שלא החזיק שום נשק ולא רואה אותו.
אני מנסה להבין איפה כשאני שומעת צעדים מתרחקים, אני מסתובבת ישר לשם ורואה את אותו חייל בורח.
אני מרימה את הקשר ולוחשת ''חייל בורח, אני עוקבת אחריו.'' וישר מתחילה לרוץ אחריו.
אני מנסה להישאר כמה שיותר שקטה ובזכות החול והצעדים שלו הוא לא שומע אותי.
אנחנו שנינו רצים לכמה דקות לפני שאני שומעת ענף נשבר מאחורי.
אני מסתובבת ומכוונת את האקדח דבר ראשון, רק לאחר מכן אני רואה שזה חייל יפני שעקב אחרי ויורה במהירות.
החייל שברח נעלם מעבר לפניה אבל אני ממשיכה לרוץ ולחפש אותו.
לאחר כמה דקות אני מוצאת אותו, אנחנו כבר רחוקים מהאזור של כולם אבל אני מתעלמת וממשיכה.
אנחנו כבר מגיעים למקום שנראה יותר עירוני, יש בניינים בסביבה, מכוניות, שומעים קולות מעומעמים של אנשים אבל הכי חשוב, יש מצלמות אבטחה.
אני לא מצליחה לראות את הפנים של החייל אבל עכשיו כשאני יודעת שיש מצלמות באזור, זה כנראה יכול לעזור לי.
הוא רץ לכיוון רכב ואני יודעת שאם אני לא אתפוס אותו בקרוב הוא יעלם לי.
הוא עומד ליד הרכב ועוצר, זה נראה כאילו הוא מדבר עם מישהו.
אני לא מצליחה להבין מה בדיוק הם אומרים אבל אני יודעת שיש רק מישהו אחד במושב הנהג והם מתווכחים על משהו.
לאחר כמה דקות החייל נכנס לרכב והם נוסעים משם.
אני מסתכלת סביב ורואה מצלמת אבטחה אחת שכיוונה היה מדויק לרכב ואולי יהיה אפשרי לראות את ההשתקפות של החייל.
אני מנסה להסדיר נשימה ולאחר כמה שניות מתחילה לרוץ בחזרה כי נטשתי אותם יותר מידי זמן.
אני מגיעה ורואה שמתאו, קרלו ומיקלה הצטרפו לקרב.
מתאו יורה עם היד השמאלית שלו במקום הימנית.
אני אומרת לעצמי להתייחס לזה אחר כך ובינתיים כדי שאני אוודא שלא יורים עליי.
אני מתחילה להסתכל על כולם ולראות מי שמתקרבת אליי,  מקבל כדור, מי שמתקרב לאחד הבנים מאחורה, מקבל כדור.
לאט לאט כל היפנים מתים או נופלים על הרצפה מאולפים.
''20 מתים, 7 גוססים, 3 מעולפים.'' קרלו אומר מסכם את כמות היפנים ויורה בשבע שגוססים.
''11 מתים, 6 גוססים, 13 מעולפים.'' מתאו אומר, מסכם את כמות החיילים שלנו, ולפני שהוא מספיק להגיד עוד משהו אני מתקנת אותו ''12 מעולפים, אחד ברח.''
הוא מסתכל עליי בחדות ופוער את עיניו.
''היא צודקת. יש פה רק 12 מעולפים.'' מיקלה אומר ואני מגלגלת עיניים
''תודה רבה על האמון שלך בי.'' אני אומרת לו בציניות.
אני מצפה שהוא פשוט יתעלם ממני אבל הוא מהנהן את ראשו כאילו רוצה לומר 'בבקשה' אבל לא עושה את זה.
אני מחייכת חיוך צדדי קטן וממלמלת לעצמי ''זאת התקדמות.''
''בל. תתרכזי. מה זאת אומרת אחד ברח?" מתאו שואל ומסתכל עליי ברצינות.
אני חושבת שהוא היה אמור להבין עד עכשיו שאני לא יודעת להיות רצינית אבל הוא יגלה את זה בקרוב.
''אמרתי בקשר שאני רודפת אחרי אחד שברח, לא שמעת?" אני שואלת והוא מניד בראשו.
''אז בשביל מה יש לנו קשר?" אני ממלמלת בקול אבל אז רואה שלמתאו יורד דם מידו הימנית.
''לא יכולת להגיד שאתה מדמם?!" אני שואלת אותו, קולי לחוץ אפילו שאני מנסה להישאר רגועה.
אני רואה שהוא פותח את הפה כדי להתנגד אבל לא משאירה לו מקום כשאני כבר רצה למקום מסתור שהיינו בו מההתחלה וחוזרת עם הערכת עזרה ראשונה.
''שב.'' אני אומרת.
''חכי רגע, יש את החיילים הגוססים ש...'' הוא מתחיל להתנגד אבל אני קוטעת אותו.
''תסתכל עליי.'' אני אומרת והוא מסתכל לי בעיניים ''לא מעניין אותי. שב.'' אני שומעת את קרלו מתחיל לצחוק אבל לא מתעסקת בו.
מתאו מתיישב על החול ואני קורעת את השרוול שלו כדי להתחיל לטפל בפציעה שלו.
''רק ירו בי כדור לא סיפור. לכי תטפלי באחרים בזמן שאני אדממם לי למוות, מה כבר יקרה.'' אני ממלמלת בעצבים בזמן שאני מתחילה לחטא את האזור של היריה.
''בל ..'' מתאו אומר ונאנח
''שתוק. אני עצבנית עכשיו.'' אני מתעצבנת עליו ואני אפילו לא יודעת למה.
הוא עושה מה שאמרתי ונשאר בשקט עד שאני מסיימת, בזמן הזה מיקלה טיפל והציל את מי שיכל מהגוססים ומי שלא הוא ירה בו.

אני מסתכלת על שמי הלילה בשקט עד שהדלת של הגג נפתחת.
מתאו נכנס, ידו חבושה.
הלב שלי מתחיל לדפוק ואני לא יודעת בדיוק למה.
הוא מתקרב אליי, מנשק לי את המצח ומתיישב לידי.
''סליחה שלא הזהרתי יותר.'' הוא אומר ואני משעינה את ראשי על הכתף שלו.
''סליחה שהתעצבנתי.'' אני אומרת והוא לא מגיב.
אני שמה לב שהוא מעביר את אצבעותיו על התחבושות החדשות שלי על ידי ונאנח.
''אני חייב לשאול.'' הוא מתחיל ואני לא מגיבה.
הוא מסתכל לי בעיניים כשהוא שואל ''למה?"
אני יודעת בדיוק למה הוא מתכוון ובולעת את רוקי חזק לפני שאני מגיבה ''כואב לי, אבל אני לא יודעת איך להתמודד עם הכאב הזה כי הוא לא פיזי, אז אני הופכת אותו לכזה.'' אני אומרת, קולי חלש משרציתי.
''אבל למה? למה כואב לך?" הוא שואל, אני הפעם לא מצליחה להסתכל עליו כשאני אומרת
''אני מרגישה אשמה.''

אני מתעוררת למראה של החזה החשוף של מתאו, אני מרימה את עיניי קצת למעלה ורואה אותו ישן.
אני מצחקקת בשקט למראה שלו ישן ככה, כמו תינוק מגודל.
אני מנסה להתרחק ממנו אבל הוא רק מושך אותי קרוב יותר אליו.
''לכי לישון.'' הוא ממלמל בישנוניות ואני מחייכת.
''המקום הזה קטן ממש, איך אני אשן פה.'' אני מתלוננת בצחוק.
''אני אקנה לך חדש.'' הוא אומר, קולו צרוד מהלילה.
אני מגלגלת עיניים כי אין סיכוי שהוא עומד לקנות מטוס חדש רק בשבילי.. נכון?
אני מצליחה בכל זאת לקום ולהתנתק ממנו כדי ללכת לשירותים.
אני יוצאת ורואה שהוא כבר לא במיטה.
אני יוצאת מהחדר שלנו במטוס ורואה שהוא יושב מול קרלו ומיקלה שמתווכחים על משחק עוד פעם.
אני באה להתיישב בכיסא לידו אבל הוא מושך אותי ואני יושבת עליו.
''אדוני'' הדיילת אומרת ומתאו מסתובב אליה ''אנחנו מוכנים לנחיתה.'' היא אומרת, הוא מהנהן והיא מסתובבת.
אני רוצה לקום ממנו כדי להעיר את שירה אבל הוא לא נותן לי.
אני מגלגלת עיניים ואומרת לקרלו ''נכון אתה הולך להעיר את שירה? אוסרים עליי.'' אני מוסיפה ונותנת למתאו מבט, הוא רק מסתכל עליי בתמימות ואני מגלגלת עיניים אבל מצחקקת.
קרלו קם מהכיסא שלו והולך לכיוון החדר של שירה במטוס.
לאחר כמה דקות המטוס נוחת.
אני יוצאת ראשונה ונושמת עמוק את האוויר שבחוץ.
''שלום ישראל.''
___________________________________________

🖤