אהבה שבורה

פרק 16

-בל-

''את באמת מצפה להראות ככה ולקוות שלא יעשו לך כלום?''
אני לא עונה
''את מתעלמת ממני?''
אני לא עונה
''זונה! תעני לי!''
אני לא עונה
''את ממש רוצה שיגעו בך נכון?''
אני לא עונה
אני מרגישה צריבה חזקה על הלחי שלי והפנים שלי מופנות לצד, הוא אחר כך תפס בסנטר שלי וסובב אותי כך שאני אסתכל עליו
''תעני לי! חתיכת זונה! את אוהבת את זה נכון? את אוהבת שמתייחסים אלייך כמו זונה?!''
אני לא עונה
אני לא מקשיבה
אני שומעת אבל לא מקשיבה
אני לא מתייחסת
אני לא מגיבה
אני אתן לו לעשות מה שהוא רוצה ואז אני אנקום
אני אחזור לפה והפעם אני אהיה זאת שתתן לו את הכאפות.
אני אנקום
אני אחזור ואנקום
אבל בינתיים אני מתעלמת
בינתיים אני לא פה.

אני מתעוררת מהפלאשבק ומנסה לחזור על כל מה שקרה
האירוע, פסיכולוג, לוקאס, שירותים, מתאו.
אני מרימה את הראש ורואה את מתאו מסתכל עליי אבל אני לא מצליחה לזהות את המבט, אני רואה מטושטש מידי.
ברגע הזה אני מודה לשירה שקנתה איפור עמיד במים ואני שותפת את הפנים שלי.
אני לוקחת כמה נשימות עמוקות עד שהלב שלי חוזר לדפוק בקצב נורמלי, אני מסתכלת עוד פעם על מתאו ועכשיו מבינה את המבט.
הוא רוצה לפגוע בו
הוא רוצה להרוג אותו

-מתאו-

אני הייתי צריך לעשות כל מה שאני יכול כדי לו לצאת לשם עכשיו ולחנוק את לוקאס במו ידי.
לקח לבל קצת זמן להירגע אבל עכשיו היא נראית הרבה יותר טוב. כאילו לא קרה כלום.
''אני חייב להגיד את זה לקרלו ומיקלה.'' אני אומר. הקול שלי נמוך ואפל, אני עדיין עצבני.
לוקאס. פאקינג לוקאס העז לגעת בה. במלאך שלי. בגיל 16!
''למה?''
''כדי שנוכל לתכנן מה לעשות.'' אני רוצה לקחת אותו לענות אותו, לענות אותו עד שהוא יתחנן שנפסיק, עד שהוא יגלה שהמוות זה החבר הכי טוב שלו ואני אשמור אותכם רחוקים אחד מהשני.
זה נראה כאילו היא חושבת.
אני רוצה לקבל אישור ממנה לפני שאני מספר להם ככה זה יהיה יותר קל, לכל אחד יהיה מניע.
''אין לי בעיה שתספר להם, אין לי בעיה שתחטוף אותו, אבל הנקמה, היא שלי.'' היא אומרת ואני מסכים.
הנקמה המרכזית צריכה להיות שלה, אבל אני כן אשחק איתו קצת לפני.
''בוא נצא. היינו פה יותר מידי זמן.'' היא אומרת ואני מסתכל בשעון שלי.
המכירה עצמה אמורה להתחיל עוד 8 דקות והכיף אמור להתחיל 3 דקות אחרי סוף המכירה.
אנחנו הולכים חזרה לאולם ואני מחפש בעיניים שלי את מיקלה וקרלו, מנסה להתעלם מהנוכחות של לוקאס אחרת בל לא תקבל את הנקמה שלה.
אני מוצא אותם מדברים עם איידן ודיימן, היד של קרלו מונחת על הגב התחתון של שירה.
בוודאות משהו קורה בינהם.
אני מסתכל על בל ואני רואה שגם היא רואה את זה, אנחנו מתקרבים אליהם ואני לוקח את מיקלה וקרלו לצד, משאיר את שירה ובל באזור של השתייה ומסמן לאיידן בעיניי -תשמור אליהן- הוא מחזיר לי הנהון ואני הולך עם שניהם לפינה בצד.
''מה קורה?'' קרלו שואל, כמובן שהוא שם לב לחצי ריצה של בל מקודם.
''אני אעשה את זה מהר'' אני מתחיל להגיד, מוודא ששניהם מקשיבים ''בל בגיל 16 עברה אונס על ידי הפסיכולוג שלה. הפסיכולוג שלה? זה לוקאס. אנחנו חוטפים אותו היום, שמים אותו במרתף וממשיכים משם.''
אני אומר ויכול לראות את הפנים של קרלו נהיות אדומות מכעס והעיניים של מיקלה הופכות מגוון הוויסקי שלהן לכמעט שחורות.
הם מהנהנים ואנחנו מתקדמים לכיוון של הבנות.
כנראה שקורה שם משהו כי אני רואה את בל מתאפקת לא לתת למישהי שם כאפה.
אנחנו מתקרבים יותר ואני מתחיל לשמוע מה קורה.
''מה אכפת לך מה אנחנו אומרות עליה? זה לא עינייך כלבה. תישארי מחוץ לזה.''
אחת מהבנות אומרת לבל, שירה מנסה להרגיע את אותה כדי שלא תעשה משהו אבל אני יכול לראות שגם היא מתאפקת לא להתחיל פה מכות, יש בקצה האזור מישהי, יחסית גבוהה, קצת שחומה, שיער אפרו שחור, אני מזהה אותה מאיפשהו.
אני מבין שכנראה הבנות האלה צחקו עליה, בל עזרה לה, ואז הן עברו להציק לה.
''אכפת לי כי זה קרה לידי. יש לך שתי אופציות. או לעצור את הסצנה הזאת שאת יצרת, או להמשיך ולשאת בתוצאות.''
היא מאיימת. אני אוהב את זה.
''למה מה את כבר תעשי לי? חתיכת זונה.'' הכלבה הראשית זורקת שם ופה כבר שירה שחררה את הידיים של בל, בל מתקרבת אליה ונותנת לה סטירה מצלצלת, הכלבה נוחתת על הרצפה ומחזיקה את הלחי שלה בתדהמה.
הבעל של הכלבה מתקרב ועוזר לה לקום.
''מה לעזאזל קורה פה?! את הרבצת לאישתי?!'' הוא שואל את בל בעצבים ומנסה להראות חזק ומפחיד. אבל היא לא מפחדת ולא נרתעת.
בל מחייכת ואומרת ''כן. ואם תתקרב יותר מידי אתה תקבל אותו דבר.'' היא אומרת אם חיוך חצי תמים חצי רשע.
''חתיכת זונה!'' הוא צועק ובא להרביץ לה.
פה אני נכנס ותופס ביד שלו, אני מעקם אותה מאחורי הגב שלו והוא משמיע קולות סבל.
מעולה.
''איך קראת לאישה שלי?''
אני שואל בקול אפל וחלש.
''אני מצטער קאפו. לא ידעתי שהיא האישה שלך.''
הוא אומר ונאנק מכאב.
''זה העניין'' בל אומרת ''זה לא משנה של מי אני, אתה לא עומד לקרוא ככה לאף אחת. אתה לא עומד להרביץ לאף אחת. ואתה עומד ללמד את 'האישה שלך' מה זה נימוסים.''
היא אומרת ואני מסובב את היד שלו חזק יותר, הוא מתקפל ולפני שהוא מספיק להגיב אני אומר ''הבנת?''
''כן קאפו.'' הוא אומר ואני משחרר אותו.
אנחנו מתקדמים לאזור הישיבה של המכירה, אני לא באמת מתכנן לקנות כלום אבל אם בל תרצה משהו, היא תקבל.
אנחנו מתקדמים לאזור תצוגה, מיקלה מתיישב באחד הכיסאות, קרלו יושב לידו, שירה ליד קרלו ובל ליד שירה, אני מתיישב ליד בל וככה תפסנו שורה.
אחרי דקה או שתיים כל המושבים מתמלאים וכל אחד במקום שלו, לפני התוכנית.
''דיברת עם איידן?'' לחשתי לבל באוזן כך שאף אחד לא ישמע.
היא הייתה אמורה לדבר איתו כדי שיסביר לה את התוכנית וכך היא תוכל לעזור.
אני לא אוהב את הרעיון שהיא משתתפת בזה אבל אני יודע שהיא הכי טובה.
היא מהנהנת ואז מי שמארגנת פה את כל המכירה יחד עם בעלה עלתה לבמה והתחילה את המכירה
''שלום לכולם! תודה שבאתם למכירה הפומבית שלנו בניו יורק!''
היא מתחילה להוציא כל מיני שמלות, אחר כך ציורים, אחר כך תכשיטים, אחרי התכשיטים יש לנו דקה לאסוף את מה שקנינו ו2 דקות להוביל את הנשים לחדר הבטוח.
לא ראיתי שום דבר שבל רצתה והיא גם לא אמרה כלום.
המכירה נגמרה ואחרי שכל אחד לקח את הדברים שלו נתתי לבל סימן והיא התחילה לקחת את כל הבנות לחדר הבטוח, אחרי שהיא הכניסה את כולן היא נתנה לי הנהון אם הראש, הוציאה את האקדח מהגומי, נתנה לי אותו ונכנסה לחדר.