אהבה שבורה

פרק 29

-מתאו-

בל נרדמה עליי ואני שקעתי למחשבות.
היא אמרה שהיא הכאיבה לי וזה באמת נכון אבל אני חושב שהיא מחמירה עם עצמה לגבי זה.
היא הכאיבה לי בעיקר כשהיא מכאיבה לעצמה ככה, אני לא מדבר רק פיזית, כשהיא לא סומכת על אנשים והיא מרגישה את הצורך לעשות את כל זה רק כדי שהיא תוכל להרגיש שמישהו באמת רוצה אותה, זה כואב.
בפנים היא עדיין ילדה.
ילדה בת 24 עכשיו, שהחיים הכריחו אותה לגדול ולא הייתה לה כל ברירה אחרת.
אני התכוונתי לכל מה שאמרתי מקודם.
אחטוף כמה כאב, כמה מכות וכמה נשיכות שאצטרך כל עוד זה אומר שהיא תהיה שלי.
אני יודע שהיא לא תדבר איתי על המשפחה שלה בקרוב, אני רק מקווה שבישראל אני אוכל לגלות יותר דברים עליה.
''הגענו.'' אני שומע את דמיאן אומר ועוצר את הג'יפ, אני מסתכל מבעד לחלון ורואה את האחוזה.
שירה יוצאת אבל בל עדיין ישנה אז אני לוקח אותה עליי כשהרגליים שלה מסביב למותניים שלי, הידיים שלה מסביב לבטן שלי והראש שלי בשקע צווארי, אני שומע את הנשימות הרגועות שלה וזה גורם לי רק לרצות להיכנס איתה למיטה, לחבק אותה ולא לעזוב.
בטח בימים האלה היא בקושי הצליחה לישון אם בכלל.
הגענו לחדר שלי והנחתי אותה בעדינות על המיטה,
כשכיסיתי אותה בשמיכה ראיתי את החבישה על היד שלה.
אני יודע שהיא עשתה לעצמה, זה נראה בדיוק כמו הצלקות של החתכים האחרים שהיו לה שם ואני לא יכול שלא לחשוב למה היא עושה את זה.
יש סיכוי שזה בגלל שהיא הרגישה אשמה על זה שהיא ברחה אבל משהו אומר לי שזה לא זה.
שהיא מרגישה אשמה אבל בגלל משהו אחר.
היא אמרה שהיא עושה את זה מגיל 14 והאונס שלה קרה כשהייתה בת 15 אז משהו קרה לה לפני אבל היא לא מוכנה לדבר על זה.
אני יכול להוציא את זה משירה אבל אני לא חושב שזה יהיה הדבר הנכון, גם בל תכעס עליי שחיטטתי עליה וגם הדרך היחידה שאני אוציא את זה ממנה זה באיומים ואז בל תכעס עליי יותר.
נכנסתי להתקלח כדי לשטוף את כל היום הזה ממני וכשהורדתי את החבישה נזכרתי ברגל של בל שתפסתי כשהיא תפרה אותי, אני רק מקווה שלא הכאבתי לה תוך כדי.
בזמן המקלחת חשבתי על הכל.
נפגשנו פעם ראשונה במועדון.
לא באמת דיברנו, היא בקושי הסתכלה עליי בזמן שכל היחס שלי היה מופנה אליה.
היא הסתכלה עליי לא יותר מעשר שניות והרגשתי את הכל נלקח ממני באותן השניות.
הרגשתי שהיא יכולה לקחת את כל השליטה ממני ואני לא אתנגד, להפך, אני אוהב את זה.
הסתכלתי על עיניה ונהייתי אובססיבי.
הייתי חייב לדעת מה מסתתר מאחוריהן, והייתי חייב עוד.
עוד מהמבט, עוד מעיניה על שלי.
בחנות הקעקועים של לוקה נפגשנו שוב.
באנו לדרוש מלוקה את הכסף שסירב להעביר לחיילים שלי אבל אני לא יכול לומר שזה היה מקרי.
לפני שהגענו אליו פרצתי למחשב שלו ובדקתי איזה לקוחות יש לו באותו הזמן, כשראיתי את השם שלה לא חשבתי פעמים לפני שהודעתי למיקלה וקרלו שאנחנו נהיה שם בשעה הזאת.
כבר חשבתי שלא נראה אותה עד שהיא נכנסה לחנות ודרשה שנזוז.
לא היה לה מושג מי אנחנו, וגם לא היה לה אכפת.
ראיתי את העיניים שלה, וידעתי שכמו במועדון, אני רוצה עוד.
אני חייב עוד.
המחשבה שאותה אישה, אותו בן אדם, ישן במיטה שלי עכשיו גורמת לגופי להתפוצץ ולאיברי לעמוד.
חשבתי שזה יסתיים בזיון וזהו, רק כדי שהאובססיה תעבור.
אבל הסתכלתי עליה ובמבט אחד הבנתי שאני רוצה יותר.
לא אכפת לי כמה זמן אני אחכה עד שהיא תסכים, עד שהיא תרצה.
אני רוצה אותה, בכל מובן שהוא.